חלום

 

rsz_window_in_the_rain_2

 

תמיד נדמה לי שמול חלון כזה המלים יזלגו מתוכי.  נדמה שגם אם ימחקו יקומו ויהיו אחרות תחתן. זה אולי מה שאכלס את מוחי כשהתעוררתי מוקדם, בחלון גשם זלעפות ניתך על הדשא הירוק, רעם התיז קצף נורא, עווית אפילפטית שהרעידה את הזגוגית. אולי הנוף הזר הוא שהחזיר חלום שבו ניסיתי לקרוא טקסט ארוך ולא ברור. מחשבה ליוותה את הגשם, משהו שאתו התעוררתי.

ואולי זה מה שהיה כתוב בחלום: מלים אינן קדושות עד שהן הופכות קדושות. איכשהו התחברה המחשבה הזאת לזיכרון שעולה לא פעם, מעצים ומרגיע בעת ובעונה אחת. בכל תהליך כתיבה שעסקתי בו מאז ומעולם התרחשה קטסטרופה קטנה. חלק מהטקסט נמחק , נעלם כלא היה. ניסיתי להצילו, ניסו בשבילי, פעם אפילו שילמתי סכום לא מבוטל בניסיון לשחזר כארבעים עמודים מתוך ספר שהייתי עסוקה בכתיבתו באותה עת, עמודים יקרים שלא הספקתי לשמור, וגם מאמצי המומחים שעמלו עליהם העלו חרס. ואחרי שוך הבהלה, כשהתיישבתי שוב אל שולחני, אולי אחרי שעמדתי מול חלון גשום – התחלתי לשחזר. והשחזור היה תמיד טוב יותר מהמקור. והמלים החלו לזלוג מתוכי, והפכו אט אט לקדושות. ואולי לא. אולי גם מה שראה עצמו בדפוס לא הופך אף מילה למקודשת. בוודאי לא בעידן שבו ענן עשוי לשמש בית למלים. יזלגו מתוכו, ייאגרו חדשות תחתן.

 

Share Button

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *