כוחה של מטפורה

 

 

 

 

 

 

נכנסתי למיטה הרבה אחרי חצות. בן זוגי היה שם, משתעשע באייפון שלו.  המתנתי , עיני נעוצות בתקרה, חושבת לעצמי שתיכף ניפרד  מהיום שעבר. שתקנו איזה זמן. לפתע הוא שאל בעודו מכבה את המכשיר ומניח אותו בקצה השידה קרוב אליו, מה עשית היום? כתבתי שיר, אמרתי.

המתנתי. השקט השתנה, העמיק או הפך כהה יותר. דקות ארוכות חלפו, ונשימות רכות וקצובות החלו נשמעות לצדי. סבתי ממנו, עצמתי את עיני, תחבתי את זרועי מתחת לכר ושחזרתי לעצמי את השיר שכתבתי באותו יום. בבהירות הוא נותר במוחי, מילה במילה לחשתי אותו אל תוך החושך. נעים היה להירדם ככה.

Share Button

11 תגובות בנושא “כוחה של מטפורה”

  1. בוקר טוב

    מותר לכותבי בלוגים לעזור לקוראים?

    אהבתי מה שכתבת-אהבה אינטואיטיבית-מבלי להבין את המטפורה.

    מותר לקבל עזרה והסבר או שכדאי להשאיר זאת ככה?

    1. הפרסונה הוליכה פה את עצמה. לא ידעתי מראש לאן ולא תוך כדי. נדמה לי שהמטפורה היא לכוח הנשי, או לזה שאין צורך לדבר החוצה ,אפשר למצוא סיפוק ורחוק יותר גם מימוש – בלי להישמע. אבל אפשר להציע מטפורה אחרת

    1. אני דווקא חשבתי שזה מעודד שהדמות מוצאת בתוכה את הנעימות שהיא מבקשת. זה כוח לא מבוטל להיות יכול לשיר לעצמך מבלי שיהיה צורך להישמע, לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *