משולשים במקום פנים

 

img-20161028-wa0002מה שנחמד לאחד יכול להיות מפחיד לאחר…זה מה שניסיתי להסביר למיודעי חובבי החג הנורא הזה. כל סתוויי בניכר (שמונה במספר) היו מלווים בחרדה. ככל שהתקרב החג ובא, וסביבי דיברו על תחפושות שלדים מסוג זה או אחר הייתה החרדה עולה ומבעבעת כמו סיר רותח, מלווה במבוכה עמוקה אל מול פניהם המשולהבות, הנרגשות של דרדקי השכונה. רציתי לשאול, ומעולם לא העזתי- למה דווקא גולגלות עם חורי עיניים? מדוע שלדים עטויי שחורים? למה לא פיות ענוגות ונסיכות במלמלה וורודה? למה לא דלועים שפרחי שדה חרוטים בהם במקום חריצים משולשים מוארים באדמדמות מבעיתה? וכל ערב חג, מבואו עד צאתו של ליל כל הקדושים כולם, עד לכתו של הזאטוט האחרון, הייתי ספונה בחדר הרחצה, על האסלה או על הרצפה בפינת החדר, ממתינה בלב רועם שיעבור זעם.

Share Button

2 תגובות בנושא “משולשים במקום פנים”

  1. אבל אחר כך זוכים לסוכריות (אצלם) ולאוזני המן (אצלנו). החג שלנו (פורים) כראוי במחוזותינו עם תלייה של משפחה שלמה – יותר מפחיד. דודו

    1. לגמריי.
      או לחילופין בחנוכה, השורות המלבבות:
      "לעת תכין מטבח
      מצר המנא-בהאהאהאהאח"

      גם אצלנו, פוגרום זה פוגרום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *