ניו יורק 4- מחשבות על געגוע

rsz_missing_you

למה נתגעגע? מה יהיה חסר מלבד המובן מאליו?  איך תיקרא החוליה החסרה, זו שתשבש את תחושת השלמות, שתחלץ מאתנו בכוח את אלמנט ההשוואה בין פה לשם? זו שתגמגם הירהור חוזר ונשנה שיולבש על עניינים כמו: כאן גדול יותר, המוני יותר, היסטרי, צפוף, נחפז, אנונימי, מרחיק, זר, קר מדי, חם מדי,  מלאכותי, לא מחבק. וגם: ענק, דרמטי, יותר ירוק, פחות לחוץ, מרחיק אופק אל מעבר לדמיון, מזמין, מבקש תישאר, תשתקע, תצליח, אני- אמריקה- מבטיחה להגשים חלום.

 

שני הקרוב, קצת אחרי חצות, שעת האפס. הבית ננטש, אחרים יושבים בו. הסתיימו הנדודים, הציפייה, הניחוש, התהייה. כשיתקפלו תחתם גלגלי ציפור המתכת אשען לאחור וסיפור יתחיל להתרקם לו בראשי, חוט משוך לאחור, משוך קדימה, אל שעות  הבוקר שיבוא, ואל מעבר להן, לשבועות ולחודשים שיבואו ויחלפו כהרף עין, עד ששוב תתחיל ספירה לאחור.

אני מנסה לדמות לעצמי מה היתה התחושה אילו החלטנו לא לשוב. אולי היה אז הכל נצבע בגווני חרדה, אולי לא היה האופק נדחק הלאה ועוד הלאה אל מעבר לדמיון, ואולי היתה ההגירה חונקת ומעציבה, אולי מאוחר היה מדי להסתגל. ואם כך ייתכן שטוב הגעגוע. וממילא כשנחזור לכאן נרצה שוב לנדוד.

Share Button

4 תגובות בנושא “ניו יורק 4- מחשבות על געגוע”

  1. אילנה, הכישרון הספרותי שלך מעלה אותך מעל ומעבר לכל הסיטואציות. את מחזיקה את הרגשות על רצועה קצרה ומטיילת איתם ללא מגבלות בכל המקומות והזמנים. ובכל זאת: להתראות עם דיירת היקום היקרה
    אנדי.

  2. לעיתים מתגעגעים לגעגוע המתוק-מריר, זה שנותן את הטעם לחוויה כפי שתתרחש, תסתיים, ואז כך נזכר בה. ובכל זאת נדע שזו שהתרחשה היא רק דרך אחת של התממשות מכל אינסוף הדרכים האפשריות שנשארו לדימיון ולכתיבה. והרי גם לרגע שלפני כל האפשרויות שבסוף לא התממשו – גם אליו נתגעגע. דודו

  3. אני מתגעגעת לגעגוע המתוק שיש לו התחלה אמצע וסוף צפוי- שבו פוגשים בית, או חיבוק. לעומת געגוע אין סופי, שבו הלב מושלך אל החלל, ואין מי שיפגוש ויעצור את השיוט. בכל זאת, כדי לנדוד בלב שקט צריך להיות בית שנשאר. בהצלחה רבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *