סוף חורפי

מתבקש לכתוב משהו על החורף הזה,  אמרה לעצמה בעודה מביטה בבריכת המים הקטנה שהתמלאה עד גדותיה. אמש ראתה חתול סובב סביבה, אורב לדג הזהב היחיד שנותר בה. עם שוך הסערה תיגש לחנות החיות ותקנה לו בת זוג. פעם שמעה שלא טוב להם לדגים לשהות בתוך מיכל עגול, הדבר מזיק למצב רוחם. זה הפליא אותה. היא לא תיארה לעצמה שלדגים יש מצבי רוח. רעם מחריש אוזניים  הרעיד את החלונות, ואחריו הוטחו המים בזעם אל הרחבה המרוצפת, היא בדיוק הסיטה את דלת הזכוכית וניצבה בפתח, מצווה ברשעות שהצרידה את גרונה "קישטה!" על החתול ששב אל בריכת המים והכניס אליה את כפתו, מבקש לשלוף משם את דג הזהב. הגשם הפתאומי הבריח אותו, והיא נרטבה כולה.

עלתה להחליף את בגדיה, ייבשה ממושכות את שערה במגבת, תוהה כל אותו זמן איזה סיפור תרקום על החורף, הדג,  החתול או על בדידותה. שבה והתיישבה מול המחשב, נגיעה קלה במקלדת העלתה בו אור, בהתה בדף הריק ובחלון. הבריכה מלאה והגירה מים אל המרצפת, עוד ועוד מים  שהציפו את הרחבה, עלו וגבהו מולה, היא פערה פיה ומילאה את ריאותיה אויר, עצמה את עיניה וצללה.

אשה טובעת

 

 

Share Button

3 תגובות בנושא “סוף חורפי”

  1. ביום סגריר צללתי לתוך הסיפור הקצר הזה ושקעתי לתוכו וצפתי בתוכו. לא מצאתי דג זהב וגם לא מטבע זהב, אבל כיף היה לצוף בתוכו סתם כך ללא משקל וללא תכלית ולהתנועע דגאדם דגאדם דגאדם.

  2. הסיפור קסום, כמו ציור. כה מפתה, עד כי גבולות הציור וגבולותיך שלך מתטשטשים. ולבסוף גומלת בך החלטה להיכנס אל תוך הציור. ואז מי מביט במי? מי בתוך מי?
    ומה בתוך מה? כך הרגשתי כשקראתי סיפור כה קצר וקסום אך פותח ומאפשר מרחבי חשיבה אינסופיים. תודה

    1. תודה ארנהל'ה
      אני מאמינה שטוב להתנסות בכניסה אל תוך הטקסט של עצמך. לפעמים המבט הזה מהצד הופך אותו למבט מלמעלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *