סופ"ש וכיסא. ניו יורק 16

rsz_כסא1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דומה שהכל היה במקומו הסופ"ש הזה, מתוזמר בדיוק מופרז משהו. החורף התעלם בנונשלאנטיות מהיופי שהוא עצמו אמור לטשטש. האדמה הלחה, מלוא העין שלמת סוף צהבהבה שמשמרטפת על יצורי הביצות. כל בדל שיח, גזע עץ חשוף, ניצנים רדומים בהמתנה שלווה, סלעי החוף והגלים הנשברים אליהם, הבתים הפזורים פה ושם נטועים היטב בנוף, ומה שהיו וישובו ויהיו כרי דשא ומעליהם שמיים כחולים. הכל מלבד אולי שואת הסרטנים. משהו השליך אינספור גופות סרטנים אל החוף, ובשעה שהתקרבנו הוצפו הנחיריים בריח חמצמץ של כליה. זה השיב אלינו את תחושת המציאות שאבדה כשהיתה האח בוערת והיין אדום , ופיסת הים ממול משורטטת בחלון הגדול כמו אריג תכול שאפשר לקפל, לארוז בקופסה וסרט, ולהניח מתחת לאשוח עד החג. ביקשתי לארוז את האי כולו ולפרוש אותו סמוך לחוף שלנו, נשב ונמתין שם לפריחה. דבר לא היה הפוך בסופ"ש האחרון על האי הנקרא פישרס במדינת ניו יורק. כלום מלבד הכיסא במרפסת. והסרטנים.

Share Button

4 תגובות בנושא “סופ"ש וכיסא. ניו יורק 16”

  1. השואה של סרטנים ודגים על החוף ובעיקר תרנגולי הודו על השולחן בחג ההודיה הם מיסודות הקיום שלנו, וכך גם עניי ניו יורק מקיימים את העושר של המעטים באי המעוצב הזה. הכיסא ההפוך מסמל את סדר הדברים. האסתטיקה והנוחות של חוסר השוויון. דייב

  2. מטבעות הלשון שלך משתבחים משבוע לשבוע ואין צורך להטביע בהן את ערכן, כי והמילים מדברות בעד עצמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *