שנת חורף

פינגווינים 1החורף היה קשה במיוחד. איש לא הוציא את חוטמו מבעד לדלת, אלא לסידורים נחוצים בלבד. במשך שבועות לא הלכו הילדים לבית הספר, ומקומות העבודה נותרו נעולים ושוממים. בחדשות הבוקר בישרו שוב ושוב על ה"סערה הנמשכת והולכת שלא רואים לה סוף", ומשפחות שלמות התכנסו מתחת לשמיכת הנוצות הישנה. בתחילה תהו תושבי הכפר אם ניתן לחזות את שוך הסערה, את שובם של החיים למסלולם הרגיל, אולם אט אט הסתגלו גדולים וקטנים לסדר היום החדש, וחוסר המעש הפך לשיגרת היום. משהו בציפייה בחברותא, בשיחות החולין הקטנות תוך בהייה אינסופית בשלג היורד, ולחש רחש על מה שהיה ובוודאי עוד ישוב ויהיה, כל אלה ועוד יותר מזה תחושת הלכידות החמימה אל מול אימי החוץ- הותיר עם הזמן את אנשי הכפר בלא ציפייה ממשית לבואו של האביב. מראה של ליבלוב ושאון זרימה במסלול הנחל שחצה את הכפר הלכו והיטשטשו במוחם של התושבים עד שנמוגו כליל. החורף נמשך ונמשך. ואולי בשל כך, או בשל דבר אחר לא ידוע, בושש האביב לבוא, וברבות הימים גם נשתכח מלב.

Share Button

7 תגובות בנושא “שנת חורף”

  1. ברבות הימים, כאשר האביב כבר נשכח מהלב, הציע אחד מתושבי הכפר להזמין מומחה למטאורולוגיה. הוא בדק את החורף הנצחי, והגיע למסקנה שהבעיה הרבה יותר גלובלית והציע להזמין מומחה לאסטרופיזיקה. כאשר גם זה הרים ידיים, בא שוטה הכפר והציע להזמין פסיכולוג.

  2. וזה בא וליטף את ראשיהם של ראשי הכפר אחד אחד, עד שחייכו ונשאו ראשיהם אל השמש שנראתה מציצה מאחורי צריח הכנסיה שהחל כבר להפשיר.

  3. לאט לאט, מבלי שסוכם ביניהם מראש, נפתחו דלתות הבקתות בזו אחר זו, ואנשי הכפר, עטופים במעיליהם הכבדים, החלו להתגודד בכיכר הקטנה שלמרגלות הצריח. הם נשאו את ראשיהם אל העיגול הלבן נטול הקרניים, והניחו לעורם החיוור להתמכר לליטוף החמים והנשכח שהגיע עדיהם מבעד לאוויר הקפוא והצח. משהו רדום, אשר כבר מזמן הסכינו בלבם שלא יחושו יותר, החל להתמתח ולדגדג את נשמתם המכורבלת, עטופת הפוך. כך עמדו שעה ארוכה, פניהם מופנות מעלה לאותו הכיוון ועיניהם עצומות, נטועים עמוק בשלג, כתף אל כתף, כמו חמניות בשדה של תחילת קיץ.

      1. ואכן היתה ישועה מבחוץ, בליטוף שכל אחד מהם זכה לקבל. לפעמים די בזה כדי להתחיל ללבלב 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *