הדרך למעלה

מהצצה חטופה ניתן לחשוב שהיא צונחת לאיטה מטה, שהמטרייה היא זו שתמנע התרסקות. אבל על פי כוון מחיקת הרוח או העננים שהיא נושאת, או טיפות הגשם- אפשר להניח שהכיוון הוא דווקא המראה. מאחורי חלונות דמויות ביזאריות משקיפות עליה, מלוות אותה בדרכה, אולי היא בכלל חולמת. ועל כל פנים אין לדעת אם שוחרות רע הן או שאינן מזיקות. התמונה גורמת לאי שקט, למרות שלא ברור מדוע. יהיה בלי ספק מי שיאמר, ובצדק, תלוי איך מסתכלים על זה. אני נוטה להיבהל. אני, בכלל, לא הייתי ממריאה מול חלונות אפלים שכאלה, לבדי בגשם. גם אין לי מטריית פלא שכזאת.

התמונה היא טקסט בשפה ויזואלית, שהצופה אמור לפענח. וכמו כל טקסט, ואפילו הוא בשפה מוכרת -אפשר שיתפענח ביותר מדרך אחת. כשאני כותבת יש בדעתי דבר מה שאני מבקשת לספר. אולם אינני יכולה להיות אחראית על כוון המעוף של הקורא שלי. יכולה רק לייחל שייהנה מהמסע.