צילום: רבקה פלד
הועם זוהרה של האימפריה? היא מתמוטטת? שקיעתה הדרמטית – נבואתם של לא מעט מומחים- האם היא במקומה? קטונתי כמובן, ובכלל -קשה לדעת. על פי מראה השקיעה מעל נהר ההדסון הערב דומה שהמטרופולין בשיא פריחתו. ואם זה מדד מסוים למצבה של האימפריה כולה הרי שאין מה לחשוש. אבל אם המדד הוא על פי חסרי הבית ההולכים ומתרבים – תושבי ארה"ב כולה אמורים להתמודד עם חרדה בלתי נסבלת.
אתמול החלפתי מאה סנטים בדולר אחד , ואמרתי לעצמי שאתן אותו לחסר הבית הראשון שאראה. חיפשתי במשך שעה ארוכה אחד לתת לו . אולי בשל הקור הנורא, או משום שהיה זה ערב חג המולד (שהציע לרבים מהם מחסה וארוחה חמה?…) הם נעלמו. באחד מרחובות השדרה השמינית הגיח מולי מרופט בגדים אחד, מפזר על סביבותיו "GOD BLESS YOU" בקול גדול, וחיוך שחשף פה חסר שיניים. דליתי בהתרגשות מתוך כיסי את השטר והושטתי לו. כמה שניות נותר השטר אחוז בידי, מתנופף ביני לבינו, חרדה ומבוכה פושטות בתוכי, מפוגגות בבת אחת את ההתרגשות. עלוב הנפש לא לקח ממני את השטר. ככה עמדנו, לחיי סמוקות ולבי מפרפר בחזי. ולפתע הבנתי באבחת רגע, שלאיש אין יד. אולי התכוון להראות לי שנתינתי מוצדקת, הוא אכן מסכן, או השד יודע למה לא הושיט רגע קודם את ידו השנייה ולקח ממני את הכסף.
בחודש שעבר, במאמר בעיתון "ניו יורקר" אמרה אחת המרואיינות המתגוררת במחסה לחסרי בית: "אנחנו עולים לעיר שלושת אלפים דולר בחודש. תנו לי תשע מאות ואסתדר". על פי דבריה ניתן לחשוב שניו יורק איננה אלא חלם, או שהעובדה שיש כל כך הרבה דרי רחוב מעידה על מדיניות שניתן לשנות…אבל גם זה לא בטוח כמובן, ומן הסתם מורכב הרבה יותר. על כל פנים לרגע הצטרפתי אתמול למכתיבי המדיניות או למקיימיה, והגשתי תרומה הישר לידו של גידם.
באפר איסט סייד של מנהטן וגם באפר ווסט סייד מתגוררים אנשים עשירים מאד, וגם באזורים נוספים של העיר. אם להסתמך על מדד העיניים החולפות על פני העוברים ושבים, אמריקה בנסיקה. כך גם אמר לי בביטחון מלא איש נדל"ן אחד שמכור לכתביו של נעם חומסקי. אז על פי רשימת הקריאה שלו אין לדעת אם כדאי להאמין לו, או אם זו שקיעה שאנחנו מתעקשים שלא לראות. ואולי כדרכן של שקיעות הן כל כך מרהיבות שמבט הישר לתוכן עלול לסמא, מוטב להסיט אותו מעט, ולהביט בשקיעה מהצד. ואכן זה מה שעשיתי כל החודשים האלה בביקור שלי בניו יורק.
תגובה אחת
שקיעות כאלה זכורות לי רק מאלסקה עם שמש שמשוטטת אלכסונית באיטיות לקראת שקיעה, אבל בלי גורדי השחקים של ניו יורק חסר כל הרעיון של שקיעת הציוויליזציות, ואז זה כבר הרבה פחות מעניין. דייב