בלוג

הבית שלה

ענן שכב על הרחוב. הבתים- שכל אחד מהם כמו סימון על גבי מפה ישנה ומוכרת-  נראו כאילו העביר מישהו על קירותיהם הלוך ושוב מזלג ברזל,

שמוטה

לא רק האמנים שחייהם תלויים בקהל נשמטו. האמנים כולם נשמטו. אפילו אותם שחייהם חשאיים, תלויים על בלימה שמפעיל קהל קוראים סמוי. בהיית הרף, שליחת יד,

חיות פרא

מוקדש בתודה לדנה שליו את פזורה, הוא אמר. התנועה שלך לא מוקפדת. אחר כך שם את הידיים על המותניים כמו איזה אמא כועסת, ואמר, כוח

"שלושה שבועות": קטע מרומן בכתובים

ועכשיו כשהם יושבים זה מול זה, אם לא היתה שתיקתם מתמשכת ומרמזת על מה שעומד ביניהם מלכתחילה, טעון ואינו קשור בשום אופן למאיר וגורלו המר,

שימפנזות

כשכלב נושך אדם, אנחנו אומרים, חרה של כלב, צריך לחנך אותו. כשאיש נושך כלב אנחנו לא מאמינים. ואם אנחנו סופרת, היא אומרת לעצמה, צריך לכתוב

תוכו של אפרסמון בשל

חברה אמרה לי אמש שהגיע זמננו לנהל את מה שקורה בכדור הזה. הם (הגברים) הצליחו להחריב, אנחנו נתקן. ואמש גם התוודעתי בדרך מקרה לעבודתה של