בלוג

מלחמה על מוזה

מזה מספר ימים אני מנסה להעלות בדעתי דבר מה לכתוב. לאור המתרחש, אני מתקשה.   ובכל זאת הסתייע הפרגמנט הזה :  Muse at War כשהתותחים

פיג'מת עבודה

פעם קראתי ראיון עם הסופרת סינתיה אוזיק (נדמה לי שזו היתה היא, אני לא בטוחה). המראיין שאל אותה, "ספרי קצת על סדר היום שלך. את

נסיעה

  יאיר אסולין כתב ספר חשוב ("נסיעה", חרגול, 2011) על צעיר שלא מסוגל לשרת בצבא. לפחות לא כמו שהצבא נתפס בעיניו. הוא אינו מסוגל למלא את מה

לעיר, לעיר!

  אני יוצרת בכפר. מול הגינה שלי אני יושבת, יונה מתה סולקה זה מכבר, החיות חיות, מטנפות את חבלי הכביסה ומלקטות מתוך צלחתו של  הכלב.

יונה מתה וחתול שחור

      לא זוכרת איפה נתקלתי באמירה מסוימת על כתיבה חתרנית. משהו הדליק אותי  בתיאור תפקידה של האמנות כמנוע חברתי. האם היא אמורה להשפיע,

העצב של בארבי. (או: להתאבד על זה)

הסחת דעת. בארבי דול חדר הכושר אליו גררתי את רגלי פעמיים שלוש בשבוע וממנו יצאתי אחרי כשעה מלאת אנרגיה ונמרצת היה חלל קטן ואינטימי. המכשירים