ועכשיו

פרק חדש בתולדות השזירה. אחרי העלילה, הדמויות, היחסים, ה-עולם ומלואו, באה העת להגיח, להיחשף: ניסוי בסיפוח אגו, בהשמעה.

"שלושה שבועות" ייקרא הרומן. ספר רביעי במספר. והוא מספר על בית. בוחן את המשמעות של זה באופנים שונים, ביניהם נדידה והגירה, מימוש ויחסי משפחה, כמיהה וגעגוע. אחות מבקשת אח, אם את ביתה, אישה את חברתה, ילדים עזובים את המעטים שעושים ככל יכולתם בניסיון להעניק להם תמונה מדומיינת, זמנית, של בית. וחובק את כל אלה ג'מאייקני אחד, גבוה ופלאי. ג'יימס -כף ידו העצומה על גבה של איה, היא יכולה להישען או להתקדם, להפנות אליו את פניה, להתחייך, להיבנות. ואט אט, כמו אותה נביעה שמפלסת דרך למטה במעמקים, עשויים ג'יימס ואיה והחיוך שלהם להגעיש שפיעה טובה אצל הדמויות. עשויים, אני אומרת, כי אין לדעת – אלא אם תקראו. ולשם כך באה העת להגיח: לגייס אגו, להשמיע, להתנסות, להיחשף. שוב.