כשאיש עייף פושט את בגדיו, חולץ נעליים ונח הוא הופך "כלאדם". כשהוא עוצם את עיניו הוא עשוי ללמוד. לאט, שלא מדעת, חוזר על עצמו אותו חלום שבו הוא יכול להציץ ביושב מולו מבלי שגופו יתכווץ, להקשיב מבלי לשלב את זרועותיו קרוב לליבו כמו לשמור עליו מכאב. כאב הלב הוא בסופו של דבר מה שיאפשר את פקיחת העיניים לכאבו של היושב מולו.
פעם סיפרה לי חברה של אמי שבשעה שעמדה ליד מיטתו של אחיה החולה, המיוסר והכאוב, לא יכלה שלא לחוש בכאב מציק שתקף את אחת מבהונותיה. וכל כמה שנזפה בעצמה על המחוש הפעוט שלה, לא הצליחה להתמסר לייסוריו של אחיה. מה שממחיש שאין כאב פעוט, יש רק כאב, והוא מייסר בזכות היותו שלי. אולי מתוך התרגעות ושקיעה אל תוך חלום, אפשר ללמוד משהו. לשם כך צריך מן הסתם להיות כבר מאד מאד עייף.