המחול של הכוראוגראפית, רקדנית, בימאית מורין פלמינג עוצר נשימה. באולם תיאטרון קטן שמזכיר מעט את "תמונע" שלנו, מתרחש נס. פלמינג, אמנית ידועה שעבודתה קוצרת זה שנים שבחים סביב הגלובוס נולדה וגדלה ביפן להורים אמריקאים. סגנונה משלב אמנות מערבית והשפעות של מחול הבוטו היפני. היא משתמשת בגופה העירום ככלי עוצמתי עם יכולות אקרובטיות שדורשות מיומנות שלעתים נראית בלתי אפשרית . בליווי המוסיקה השמיימית של פיליפ גלאס, קטעי ווידאו , ונגינת אקורדיאון, תיפוף ופסנתר מספרת פלמינג את סיפורה של פרספונה אהובתו של האדס אל השאול, ובד בבד גם את זיכרון התאונה הקשה שחוותה כילדה ביפן. המיתוס הידוע על שבי, חרות, מוות והתחדשות מתפענח באופן אינטואיטיבי מתוך תמונת הריחוף האיטית, לעתים אף קפואה כמשותקת. אולי מכנה פלמינג את המחול שלה B.MADONNA בגלל הקונוטציה של נס, זה המיוחס לפסלי המדונה השחורה בפולין, בספרד, ובאתרים נוספים', ואולי גם בשל הנס הפרטי שארע בחייה ואיפשר לה להתממש כרקדנית מופלאה. למען האמת הקצב האיטי, כמו קשוב למנגינת פכפוך פנימי, לא נשמע לאוזן אנושית, ופיתולו האינסופי של הגוף השומע את המנגינה הזאת- בלווית המוסיקה של גלאס – פולחים את הלב. כשעולה האור נותר הקהל קפוא ודומם, כמו ממתין שתוליך אותו פרספונה אל מחוץ למבוכי החושך, בחזרה אל האור ואל האדמה.
3 תגובות
מקסים.
תודה גליה
לרקוד רגע של תאונה בתנועה קפואה לצלילי המוזיקה השמימית של פיליפ גלאס בביצוע חי וגם בהשתקפויות דרך מסכים וצעיפים, אי אפשר לדעת האם בסופה של תאונה אנחנו בעולם הזה או העולם הבא. בסיום ההופעה הקהל המשיך לשבת בדממה דקות ארוכות, ממאן להתעורר ולחזור למציאות (שעבורנו גם היא נראית הזויה למדי) .דייב