דמות מצויירת שדמות מצויירת מציירת אותה. קודם כל מבחינת הנוחות. מישהו נוטל עליו את המעמסה השבועית הזאת של להמציא את עצמך כל פעם מחדש. כביכול מישהו מספר סיפור במקומי. ושנית, הרעיון הויזואלי שמכתיב את הטקסט, שמגרה אותו, מעודד לידת מלים. זה לא חדש, כמובן, רק שאני התוודעתי אליו לא מכבר, באחד המדורים בעתון "הארץ", ונדלקתי. ועוד דבר מה: אני חושבת שמבחינה טקסטואלית אפשר לדמיין את הויז'ואל הזה כתמונה של "מספר יודע כל", שאומר שמישהו שיודע הכל על העלילה לוקח על עצמו לספר אותה, אבל בוחר אילו פרטים לחשוף בפני הקורא. לא בטוחה למה התמונה של מצוייר מצייר ציור- מהדהד את זה. אולי משום שמספר יודע כל נוכח לא נוכח ביצירה, כלומר דמותו איננה בהכרח נוכחת במציאות של הטקסט, או שהיא נוכחת באופן ספורדי, חלקי, חמקמק. אבל אנחנו בכל זאת נאמין לה. גם הדמות המצויירת המציירת את הנערה שעל הקיר חמקמקה בעינינו. לרגע היא מציאות לרגע איננה. אבל אנחנו מאמינים לה. לא?
תגובה אחת
אני מאמין למציירת, למצויירת ולמספרת. אני תוהה של מי היד שמציירת אותי אומר את זה. בתור מי שלא מאמין באצבעו של אלוהים אני עוד פחות מאמין בידו שיוצרת ומציירת אותנו. דודו