קולוסאום- ניו יורק 11

התמונה לא משהו, אבל לראות את Cat Power ברור יותר, יותר מקרוב, מכאיב ממה שניתן לתאר.  קהל של מאות הצטופף אמש במועודן  glasslands בברוקלין במשך כארבע שעות , עומד על רגליו בציפייה דרוכה לאמנית האהובה, המוערכת, שהופיעה אחרונה. הערב היה הוקרה לפעילותו המוזיקלית של המלחין זמר Elliott Smith ששם קץ לחייו לפני עשר שנים. שורה של אמנים צעירים, דור חדש שהושפע מעבודתו של סמית' עלו בזה אחר זה על הבמה וביצעו מוסיקה שלו וגם אינטרפרטציות משלהם למוסיקה שסמית' אהב והעריך.  אמנים כמו Adam Schatz שהוא והסקסופון שלו העניקו אינטרפרטציה נוגעת ללב לשירו של סמית'   Waltz# 2  והזמר יוני וולף שניגן שלושה שירים, בהם Angeles סולו על הפסנתר, וסיפר שלקח לעצמו את החופש לשנות מלים וגם מוסיקה, משהו שלטענתו גיטריסט כמו סמית' היה מעריך. וגם הדוגמנית זמרת Sky Ferreira שביחד עם בן זוגה  Zachary Cole Smith  ניגנו ארבעה שירים משל סמית' המנוח.  אבל ברור היה שהקהל מצפה לדובדבן. שהקצפת איננה מספקת בלי הכוכבת בת ה- 41, המבוגרת מבין שורת האמנים שעלו על הבמה, שהכירה את סמית' ועבדה אתו. במבט לאחור אפשר היה אולי לחוש בציפייה המהולה בדריכות ובעוד משהו שככל הנראה היה חשש מפני מה שצופנת ההופעה האחרונה של אותו ערב.

וכשהיא עלתה לבסוף, חבושה בכובע הצמר הזה שאיפיין את הופעתו של סמית', ועל ראשה נראה כמו קסדה שמגינה מפני משהו,  ניכר היה שדבר מה מטריד מתחולל. מתוך שקית ניילון שלפה כובעים כמו זה שלה, והשליכה אותם לעבר הקהל במחווה של נתינה ואולי יותר של שיתוף מכמיר לב, כמו מבקשת, "אני לא לבד, אתם אתי, נכון? ואם אתפזר תאספו, לא?" והם היו אתה בשעה ששרה, ובשעה ששכחה את התווים ליד הפסנתר, ואת המלים לשיריו של סמית'  שקראה מתוך דף, משום ש"אני לא בטוחה שאזכור את כולן". והקהל- הולך ונעשה נבוך ומבוהל, תומך ומאוהב עדיין, אבל מתקשה להריע כמו שעשה שוב ושוב לשורת האמנים הצעירים.  וכשקאט לוגמת מתוך הכוס שלה, מעודד אותה הקהל ואתה תוהה על מה. ואז, בבת אחת אתה קולט שהיא אבודה.  וכשהיא מוסרת את הכוס שלה מחזיר לה מישהו מהקהל פחית בירה, היא מניפה אותה ולוגמת והקהל משועשע, ואתה מבין שמול עיניך חתולה רדופה ומבוהלת ומנסה, חסרת אונים, להימלט מהזירה  הזאת למקום אחר. אבל חבריה ללהקה קרבים אליה,  וגם שתי הזמרות שמלוות אותה, תאומות למראה, אולי תמונת מראה של איך שהיתה אמורה Cat להראות אילולי החריבה את עצמה. הם קרבים אליה כמו חיבוק, ואולי מבקשים להסתיר אותה מהקהל שניכר יותר ויותר שהיא מבוהלת ממנו, שמי יודע איך הוא נראה בעיניה הבוהות. והיא מתקפלת לתוכה, ישובה קרוב לרצפת הבמה, ידיה חובקות לרגע את גופה השביר ואז נעות בעווית באוויר כתרות אחר דבר מה, וגם קולה נשבר, והיא שוב לוגמת, וגם הלב נשבר. ואז היא מזמינה את הדוגמנית- זמרת  Ferreira להצטרף אליה, תמונה של נימפה דקיקה, שקופה כמעט, ששרה אתה מתוך מבוכה מחריפה, וכשCat מזמינה אחרים מהקהל להצטרף אליהן לבמה, נסוגה השורה הראשונה בחשש, נסוגה וממאנת לעלות.

וכעבור דקות מחוץ למועדון נדחקת חבורה אל תוך ואן שחור. שומרים, מנהלים, עוזרים, הנגנים שלה,  ו- Cat הכלואה בתוך בועת האבדון שלה,  גם היא  נדחקה פנימה אל תוך הקולוסאום המפלצתי, והואן התניע ונעלם אל תוך הלילה. כמעט עלה השחר כשהגענו הביתה, מותשים מעוצמת החוויה, מהקור, ומהצעידה ברחובות השוממים של מנהטן, שרק חסרי בית בתוך קופסאות הקרטון שלהם ניקדו פה ושם את פחחן של חנויות.  ובכל זאת התקשיתי להירדם. דמותה של Cat Power ריחפה מול עיני,  לביאה בסוגר, שעשוע להמונים, זבח  לאלוהי ההצלחה. וגם אני הרי הייתי שם.

קישורים למי ומה הופיעו שם אמש על הבמה, ועוד על Cat Power:

http://www.rollingstone.com/music/news/cat-power-and-sky-ferreira-duet-at-elliott-smith-tribute-show-20131022

http://www.theawl.com/2012/10/cat-power-is-playing-tonight-but-i-wont-be-going-to-see-her

ועוד אחד עם השיר : "Crying ,Waiting, Hoping" , ועם Cat  כפי שהיתה, כפי שאמורה היתה להיות עדיין:

http://www.youtube.com/watch?v=vktyEV1yrCk