רגע של נחת

הנה לפניכם סיפורו היפהפה של בלפור מור, בוגר סדנת המתחילים שבהנחייתי. פיסה ארצישראלית עם סבטקסט לעתים חתרני, אבל מכמיר לב מתחילתו ועד סופו.

רגע של נחת

מאת בלפור מור

רחל לגמה מכוס הקפה. דרך הדלתות השקופות המפרידות בין הסלון לחצר הבחינה בטיפותיו של היורה מתמזגות עם מי הבריכה הגדולה. יצאה אל הגינה, נושמת את האוויר הנקי, מריחה את ריח האדמה אחרי הגשם הראשון.
עוד יומיים הוא יסיים את הצלילה האחרונה, יפשוט מדיו ויצא לחופשת השחרור שלו.
" החלום שלי הוא לגור בנחלה במושב, ממש כמו שגדלתי ", נהג אלעד לומר. ובהזדמנות הראשונה הגשים את חלומו. שש שנים מאז רכשו את ביתם, חמישה דונם חצר ועוד ארבעים דונם של גידולים חקלאיים. “כשאשתחרר אהיה חקלאי, אגדל אבוקדו ובצל", הבטיח לשניהם. עם חלוף הזמן למדה להכיר את סדר יומם של שכניה החקלאים, להתמודד עם פגעי מזג האוויר, פועלים המועסקים בנחלה, חוסר וודאות של הצלחת הגידולים, והקשיים הכלכליים. ' אני מקווה שגם אלעד מבין את המשמעות של להיות חקלאי' הרהרה. הניחה את ידיה על מותניה, מרימה ראשה כלפי השמיים, לוגמת את טיפות הגשם הנופלות על פניה. הנענע, הבזיליקום והמרווה כמו ניעורו מחדש, עלוותם הירוקה וניחוחם הטרי מפגינים את שמחתם לבואו של היורה. טיפות הגשם ריצדו על עלי התורמוסים הכחולים שזה עתה נבטו. בקרוב יפרחו הנרקיסים, הרקפות, הכלניות, הנוריות והיקינתון מהפקעות שטמנה. מרבד חגיגי בשלל צבעים יקבל את פניו של אלעד כשישתחרר, ויפתח דף חדש בחייהם.
ארבעה ילדים הביאו לעולם. בזמן שסיכן את עצמו במעמקי הים, היא גידלה את ילדיהם, קבעה את הסדר והחוקים, והוא ידע שיש לו על מי לסמוך. שגרה בת עשרים וחמש . בעוד אלעד שוהה ארוכות מתחת למים, ובין לבין נכנס לנמל ומגיח הביתה לזמן קצר, היא שלחה זרועות לחבק ולאהוב, סידרה את ציורי הילדים, נכחה לבדה בימי ההורים, סייעה בשיעורים, קיבלה את הילדים בשובם מבית הספר, הסיעה לחוגים, טיפלה בתשלומים והתמודדה עם תחזוקת הבית והגינה. את הכל עשתה כדי לשמר למענם תמונה משפחתית.
הרוח הקרירה נשפה בגבה, דלת הכניסה הכבדה נטרקה בחבטה, ממערב קרבו עננים שחורים. השעה הייתה חצות היום של תחילת נובמבר. יונתן הבכור בצבא. אסף והבנות בבית הספר. היא ציפתה למטופלת הבאה שלה. הטלפון צלצל והמטופלת הודיעה שלא תוכל להגיע, עקב אירוע משפחתי פתאומי מחייב. מאז שעברו למושב רכשה לעצמה מוניטין כמטפלת אלטרנטיבית, מומחית לטיפול באלרגיה. לפתע נוסף לרשותה זמן בלתי צפוי. היא הייתה עייפה. כל איבר בגופה בן הארבעים וחמש נמשך מטה באיטיות. לעייפותה לא היה הסבר. היא הלכה לנוח, וכשקמה עדיין חשה כמו משא העולם מוטל על כתפיה. 'אני חייבת להקל עליו את העלייה לחוף' חשבה. 'אעשה כל שבכוחי לרפד את דרכו החדשה'. היא נזכרה איך כשבנו את ביתם התקשה להתמודד עם ביוקרטיה, וחש חוסר אונים מול המערכות האזרחיות.
כשהחליטו להינשא היה אלעד לקראת סיום קורס חובלים, והיא ידעה שהיא נישאת לאיש צבא. במשך שנים עמדה בכך היטב. בתחילה אף אהבה את הבדידות, ונדמה היה שבכל פעם הם מכירים מחדש. כשנולד יונתן היה אלעד במשימה, והיא נהנתה עוד יותר לגדל לבד את תינוקה. כשהיה יונתן ילד, נסעה איתו בסופי שבוע לשפת הים למסור דרישת שלום לאבא. לכשבגר, בשעה שכל חבריו היו בצופים, הוא הדריך נערים בצופי ים. כשהתגייס בחר ללכת בדרכו של אלעד. עוד חודשיים יסיים גם הוא את קורס החובלים."אני גאה בך, כל הכבוד". אמר אלעד, וטפח ליהונתן על השכם במפגשם האחרון.
הגשם התגבר. רחל פתחה את דלת הכניסה שנטרקה ונכנסה פנימה. על השולחן בפינת האוכל נח המכתב הראשון לאסף מלשכת הגיוס."תדאגי שגם אסף יסיים את קורס חובלים" הדגיש שוב ושוב אלעד באזניה, והיא תהתה מדוע הוא מתעלם במתכוון מאופיו ושאיפותיו של הילד. "אסף ילד רגיש, הים ממנו והלאה, המוסיקה והשירה היא כל עולמו", ניסתה לומר לאלעד. אך לשווא. אלעד התעקש שלוחם הוא ייעוד שיחשל את הנפש הרגישה, ובוודאי יועיל לילד בהמשך. לאחרונה חשה בלחץ של בנה הצעיר לעמוד בציפיותיו של האב ולמלא את המחוייבות המשפחתית. 'לא אתן לו להתגייס לחיל הים', קבעה. 'אעשה הכל כדי שישרת בחייל אחר' היא הכינה עצמה לעימות מולו.
רחל הביטה בפאזל התמונות המשפחתי התלוי על הקיר, זה שהכינו למענם הילדים ביום נישואיהם העשרים. היא ואלעד בחתונתם, כל אחד מהילדים באירועים שונים, תמונות של אלעד מקבל דרגות, מפגשים עם חברים ובני משפחה. לפתע ערגה ליום בו ישוב להיות חבר מקשיב ומרגיע. לאחרונה היא חשה בביקורת הסמויה שהוא משמיע, מסנן מילים פוגעות כמו לא עולה בידו להתאפק. הוא קצר רוח, וקרירותו כלפיה מתגברת. בלילה לפני יציאתו לצלילה האחרונה נרדם על הספה בסלון, והיא שהתעוררה באישון לילה בהתה בדמותו הנמה במשך שעה ארוכה, תוהה איך שוב מבקש ליבה לסלוח לו. היא נזכרה בלילות בהם שכב במיטתה, והיא העדיפה לישון חבוקה בזרועות אחד הילדים.

"מחר ימשיך להיות גשום. בעוד יומיים צפויה התבהרות חלקית", שידר הקריין את התחזית. אחר כך הסתלסל ובא שיר מלנכולי, והיא סגרה את הרדיו, סיימה את ההכנות האחרונות לקבל את הילדים מבית הספר, והתיישבה ללגום את טיפות הקפה האחרונות. ובעודה מלטפת שוב בעיניה את גינתה שמעבר לחלון הזכוכית הגדול, חייכה לעצמה. 'יהיה יום יפה מחרתיים, אמרו בתחזית. 'עת להתגייס ולהתחיל עם אלעד מבראשית'.