שנת חורף

7 תגובות

1. ברבות הימים, כאשר האביב כבר נשכח מהלב, הציע אחד מתושבי הכפר להזמין מומחה למטאורולוגיה. הוא בדק את החורף הנצחי, והגיע למסקנה שהבעיה הרבה יותר גלובלית והציע להזמין מומחה לאסטרופיזיקה. כאשר גם זה הרים ידיים, בא שוטה הכפר והציע להזמין פסיכולוג.

   הגב

2. וזה בא וליטף את ראשיהם של ראשי הכפר אחד אחד, עד שחייכו ונשאו ראשיהם אל השמש שנראתה מציצה מאחורי צריח הכנסיה שהחל כבר להפשיר.

   הגב

3. פתח הפסיכולוג את מטרייתו ונעלם בערפל של החורף הנצחי. דודו

   הגב

4. לאט לאט, מבלי שסוכם ביניהם מראש, נפתחו דלתות הבקתות בזו אחר זו, ואנשי הכפר, עטופים במעיליהם הכבדים, החלו להתגודד בכיכר הקטנה שלמרגלות הצריח. הם נשאו את ראשיהם אל העיגול הלבן נטול הקרניים, והניחו לעורם החיוור להתמכר לליטוף החמים והנשכח שהגיע עדיהם מבעד לאוויר הקפוא והצח. משהו רדום, אשר כבר מזמן הסכינו בלבם שלא יחושו יותר, החל להתמתח ולדגדג את נשמתם המכורבלת, עטופת הפוך. כך עמדו שעה ארוכה, פניהם מופנות מעלה לאותו הכיוון ועיניהם עצומות, נטועים עמוק בשלג, כתף אל כתף, כמו חמניות בשדה של תחילת קיץ.

   הגב

   1. גם זו דרך דינה יקירתי.
      מעניין שאני חשבתי שהכפר יישאר בחורף נצחי עד שיבוא מושיע או התפכחות

      הגב

      1. ואכן היתה ישועה מבחוץ, בליטוף שכל אחד מהם זכה לקבל. לפעמים די בזה כדי להתחיל ללבלב 🙂

         הגב

5. הזכרתיני ימים כאלה בהם אגרנו מזון, עצים להסקה, לחימום ולבישול, ונירות לתאורה.

   הגב