ברלין, יומן מסע 4: בית של קפה

הרי בבית עסקינן, ובתי קפה גם הם סוג של בית. גם בישראל אני חובבת אותם' אבל בברלין התגברה עוד חיבתי אליהם. כאן הישיבה טובה ואני

קירות בצבע חציל

"Betye Saar: The Legends of ‘Black Girl’s Window,” באוקטובר 2019 נפתחה תערוכת המחווה ("The Legends of ‘Black Girl’s Window) לעבודותיה של האמנית האמריקאית המונומנטלית בטיה

יד שנייה

מאז שהיא בענייני אופנה אני מעזה להיכנס לחנויות בגדים יד שנייה. זה זמן איכות משותף לשתינו, שיש בו גם מעין התמסרות מפתיעה של אם לביתה

מחבואים

אני מתגעגעת לאמא שלי, שהיתה משוגעת וקולנית וגסה, וגם, באותה עת, עדינת נפש ואוהבת. אני מתגעגעת אליה עד שלפעמים אני רוצה להצטרף אליה, לשכב לידה,

היום שאחרי

ביום שאחרי המשכתי לנסוע. לא שמאד רציתי להמשיך לנדוד, אלא שהמחשבה על השיבה הביתה, אולי אפילו על הישיבה בבית עצמו -הסבה תחושה כבדה. לא נסעתי

יומני ברוקלין 12: "סיום בשלוש פעימות"

סקרתי בעיני את החלל הקטן ששימש אותנו במשך ארבעה חודשים. כלום לא נותר מלבד המינימליזם הכעור שמלון דירות מספק. עמדתי לסגור את הדלת ואז קלטה

יומני ברוקלין 11: "לב פזור, או פרידה"

ביום האחרון נדמה היה שהמדרכות הלוהטות מבקשות את קירבתי, מפתות, בואי תימסי גם את לתוכנו, נשקה אותך אספלט בוער, נעטוף אותך תבנית מולדת חדשה, תהפכי

יומני ברוקלין 10: "זה רק ספורט"

אינטימיות רכה חשף המראה של חתן המסייע לכלתו לנעול את נעלי הספורט  בדרך לטקס. זה היה מהפנט. היה יום חם, אחד מימי השבוע האחרון בסנטרל

יומני ברוקלין 9: העיר הבטוחה בעולם

ניו יורק היא העיר הבטוחה בעולם. זו מן הסתם מחשבה שגוייה, אבל היא משקפת את התחושה שלי, ולכן היא אמיתית. כלומר בשבילי. פעם, אומרים יודעי

יומני ברוקלין 8: Mighty Mouse

העכבר האנתרופומורפי הזה ( בעל רגלי אישה) היצוק מברונזה, ניצב על רחוב 79 וברודווי. יפעת הראתה לי אותו לפני שלושה ימים בעת ששוטטנו, ואני תהיתי