
ככה עושים משפחה/ סיפור
בבית ארבעה חדרים: בראשון ענן, בשני סכין, בשלישי ילדה ישנה, הרביעי ריק. החדר עם הענן הוא שלי, למרות שאני כמעט אף פעם לא נכנסת לשם.
בבית ארבעה חדרים: בראשון ענן, בשני סכין, בשלישי ילדה ישנה, הרביעי ריק. החדר עם הענן הוא שלי, למרות שאני כמעט אף פעם לא נכנסת לשם.
כבר היתה כמעט שעת ערב. ישבתי ב – manjerica כהרגלי בחודשי השהייה בעיר, המחשב פתוח מולי, אותיות מתכנסות, דמות משוחחת עם אחרת, ואני מוליכה אותן.
אני לא מרבה לכתוב על יפו, מקום מגורי. לא מרבה, למרות שאולי ראוי היה, כי יפו היא פלנטה הודינית, שוליים של מרכז, או מרכז של
באותו בוקר היה קר. קר במרבית הבקרים. אחר הצהרים מתחמם. לא הייתי מאמינה שאחפש אותה, את השמש, שפני ייטו לעברה וינוחו מולה בעונג. השעה היתה
הדם פעם בקצב צעדי. הלכתי לכוון השוק. מיהרתי, כי נראה היה שאאחר לפגישה. חם כל כך, לא רציתי שתמתין לי מיוזעת. כהרגלי אני מביטה מטה
"…האם זו פרוזה, שירה או תסכית המלווה סרט?" באחורי הכריכה* כתוב עוד, "…אין לקרוא (את הספר) כדי להבין מה מסופר; אולי ניתן לקרוא בו כמו
ענן שכב על הרחוב. הבתים- שכל אחד מהם כמו סימון על גבי מפה ישנה ומוכרת- נראו כאילו העביר מישהו על קירותיהם הלוך ושוב מזלג ברזל,
מוקדש בתודה לדנה שליו את פזורה, הוא אמר. התנועה שלך לא מוקפדת. אחר כך שם את הידיים על המותניים כמו איזה אמא כועסת, ואמר, כוח
ועכשיו כשהם יושבים זה מול זה, אם לא היתה שתיקתם מתמשכת ומרמזת על מה שעומד ביניהם מלכתחילה, טעון ואינו קשור בשום אופן למאיר וגורלו המר,
את הלב שלה היא תולה על חבל, ברוח הקרה, תוכו של האטב מתכת חלודה, והיא תחלה. היא לא יודעת שהיא תחלה אבל היא בטוח