"אשה יפה" – ניו יורק 6

סביבת המגורים שלנו כאן משתקפת מבעד לתמונה:  קיר לבנים אדומות שחלקו התחתון מכסה על משהו שאולי היה פעם קמין. עליו תלויים מלאכי גבס מכונפים ששערם זהב. על רצפת העץ שטיחים מקיר לקיר, וחלון מסורג. צינור שעוד יפיץ חום נעים עם בוא ימי הקור. בינתיים סובב לו מאוורר תקרה והמזגן פועל כשאי אפשר לשאת את החום. שידת טלפון וקערה עם תפוחים שמראם מזכיר ציור של סזאן.  שני שולחנות עץ קטנטנים צמודים זה לזה וספה שעליה אני מעבירה שעות (כשעייפתי מהרחובות). ועוד מרחב צנוע שלא  נראה פה. אבל צנוע זו המילה, ונעים. ומסביר פנים. גם מסביר פנים הוא ביטוי שמשמעותו קבלה אמש משנה תוקף כשטיילנו בשדרת מדיסון ונכנסנו לאחת מחנויות היוקרה כדי להציץ  באנשים שידם משגת לקנות במקומות שאחד האדם סוקר את חלונות הראווה שלהם כמו היו כרזה שמזמינה למסע תענוגות סביב העולם:  מסתכלים , מעלים חיוך חולמני וממשיכים הלאה. אבל אני נכנסתי כביכול כדי לרכוש. בחלל הלבן, הנזירי, היו תלויים מספר פריטי לבוש, ושתי נשים שוחחו ביניהן בקול, בעוד בתה המתבגרת של אחת מהן מדדה שמלה שאת תאומתה התלויה על קולב זכוכית בחנתי מקרוב, תווית המחיר ציינה באדישות קרירה, 8,000 דולר. שמלה פשוטה, נטולת דוגמה, בעלת פתח נדיב.  בעודי מעבירה ידי מעלה מטה על חלקת הבד המשובח, הופיע לפתע בחור גבוה ושדוף, נעלי הבד שלו החליקו על פני רצפת הבטון כאילו היתה רחבת ריקודים. הוא נעצר סמוך אלי וידו נשלחה לפניו כמבקש לתפוס בידי ולקרוע אותה מתנועת הליטוף. ואולם בטרם הספיק לאחוז בי שמטתי את אצבעותי מהבד ותקעתי אותן בכיס מעילון הרוח שלי. הצעיר, גביניו מכווצים באכזבה, קפא על מקומו ונתן בי מבט גוער. מאחוריו השתררה דממה, שתי הנשים סבו אלי  ובתאום פלאי נתנו בי את אותו מבט שנתנה הזבנית בחנות היוקרה בזונה ג'וליה רוברטס בסרט "אשה יפה".