לא כל הזמן היה קר בצפון, אבל היה יפה. בסוף יולי החל המסע. אולי ילדותי משהו להתייחס אליו כאל הגשמה של חלום, אבל זה מה שהוא היה. משהו שכמהנו אליו במשך שנים. משהו שהתקרבנו אליו שוב ושוב ונדמה היה שהוא מתרחק מאתנו. עד כדי כך זה הלך והפך מוזר שאנחנו, רציונאלים וחפים מאמונות תפלות חששנו לפרקים שאנחנו שומעים את משק כנפיו של איום: גם במהלך השנים שחיינו במערב קנדה (תמיד דרומית למחוזות החלום ההוא), וכעבור עידן כששוב העזנו לחלום אותו והבנו שלא נעמוד כלכלית במסע הממושך ונאלצנו לבטלו, ואז, שוב, באופן אירוני ממש- כששנה קודם ליציאתנו, כשהיינו כבר ארוזים ויום לפני תחילתו של המסע הוא התבטל, התפוצץ לנו בפנים כמו בועה שמשפריצה נוזל עכור ישר בפרצוף….אבל אנחנו לא ויתרנו.
וכשהגשמנו לעצמנו את אותו חלום, מהוססים, חוששים מ"קלקול" נוסף, ואט נפערים ומתמסרים לחוויה- לא פסחנו על אף פרט. התעקשנו לבקר בכל המחוזות, ולו כדי לחוש פעם אחת איך מרגיש מימוש מושלם (או כמעט מושלם: אחרי הכל לא חווינו מפגש פנים מול פנים עם נקבת גריזלי רעבה). ובכל זאת.
זה היה המסע אל הצפון.
תגובה אחת
מזל טוב לפתיחת הבלוג וליופיו של המסע לצפון :).