אילנה וייזר-סנש

סופרת, מחזאית, תסריטאית ועורכת ישראלית.

זהירות, צומת!

באחד הקורסים לתואר השני באוניברסיטת באר שבע בדקתי את המונח "צומת בעלילה". הסופר חיים באר שלקורס שלו נכתבה העבודה עודד אותי (כמו בהזדמנויות מופלאות ומרובות אחרות לאורך השנים) לבחון אם החשיבות האינטואיטיבית שאני רואה בצמתים אכן במקומה.

נדמה לי שמיפיתי את הרומן "אהבה עיקשת" (עם עובד, 1999) של איאן מקיואן. אני לא זוכרת מה היו הצמתים, אולם כמו בכתיבתו הוירטואוזית, רבת הפיתולים של מקיואן היו רבים כאלה, ועל כולם התעכבתי, הרהרתי, ואת רובם אף תיעדתי. ומאז המונח הזה מקנן עמוק בתוכי ואני מרפדת בצמתים את עלילותי ודנה במשמעותם גם בסדנאות הכתיבה.

אני נוטה לראות בצמתים הזדמנות, לכותב כמו גם לדמויות פרי יצירתו. זו בחירה של כיוון מתוך כיוונים שונים אפשריים. אלא שבחירה מזמנת לא פעם סטייה ממסלול (בחיים כמו גם בפרוזה), וטמונים בשינוי גם סכנה, סרבול, העמסת יתר, מנייריזם, תחושת דאוס אקס מאכינה, טרחנות, הידלדלות של האמינות שגוררת הרמת גבה. המשורר הרומנטי קולרידג' הזהיר יותר מכל מפני הרמת הגבה. זו עלולה להתרחש אם נבחר בסטייה חדה מדי, פנייה שאינה מנומקת דיה, לכאן או לכאן. הפתעה שכזו אם אינה "מטופלת" ביד בוטחת עלולה ל"אבד" את הקורא. וקורא זקוף גבה עלול לנטוש לבלי שוב. עבודה נאותה של הטרמה למשל, פיזור רמזים, הרחבת תמונת העולם כך שתכלול את האפשרות לבחור בדרך מפתיעה וחדשה -כל אלה ועוד, מבלי לוותר על האפשרות להפתיע, הן דרך טובה להעשיר את היצירה ולהוליכה לכיוונים לא צפויים. אפשר כמובן להמשיך הלאה בדרך הישר, להישאר נטוע בצומת עצמה, או לסגת לאחור ולהימנע. הימנעות היא מרכיב עלילתי רווח עליו אדבר בהזדמנות אחרת.

אני בעד פניות חדות. אל תוותרו עליהן. אם לדוגמה, דמות שעומדת להינשא לבחיר ליבה מחליטה ברגע האחרון להימלט עם אחד מחבריו של החתן, זו עשויה להיות הפתעה מרגשת ואף צומת מיטיבה. אלא שפנייה שכזאת לא יכולה לצוץ יש מאין, למרות שכביכול זה בדיוק מה שמתרחש. רמזים לאי שביעות רצונה של הכלה, להתלבטות שלה, לתרעומת או חשש מבחיר ליבה רצוי שיפוזרו כמו זרעי סתיו. הפריחה המובטחת תהיה מרהיבה.

זה לא עובד אחד על אחד בחיים כמובן. שכן, אם נקבל עלינו החלטה פזיזה מדי, או נפתיע את עצמנו מבלי שתכננו כלל, אנחנו עלולים לשלם על כך מחיר. אין זה אומר שכדאי לוותר באופן גורף על הזדמנויות שנולדות ברגע ומפתות אותנו לקפוץ אל תהום פעורה. לעתים זה יעבוד בשבילנו, והזינוק יוליד אפשרויות מרתקות ופתח לעתיד חדש ונפלא. יש הרבה פחות סיכוי שזה יעבוד גם ביצירה, משום שכידוע החיים והאמנות אינן ישויות תאומיות. על האמנות להיות אמינה מהחיים עצמם. תמיד! אבל אצל איאן מקיואן לא אתפלא לפגוש צומת בלתי מסומנת או רמוזה, ופנייה חדה ופעלולית במיוחד. אבל גם אצלו, אם אקח על עצמי לאתר באזור עלילה שקרב לצומת, בטוח ניתן יהיה לסמן זרעים כרסתניים ומבטיחים. צריך רק לקרוא היטב. בסדנאות הכתיבה אני חוזרת ומצהירה, שאם יהפוך משתתף לקורא מיומן, דייני.

תרגיל כתיבה:

כתבו קטע קצר בפרוזה שבו סיפור עלילה שמקבל תפנית חדה. בדקו היכן מתרמזת (אם בכלל) הפנייה לפני התרחשותה. מה מעניקה ההתפתחות המפתיעה לדמות שלכם, או לאן היא מוליכה את הדמות. ראו אם ניתן לעבות מרכיב כלשהו למען אמינות הטקסט.

מוזמנים לשלוח לי בתגובות, מבטיחה לקרוא הכל ולהגיב.

צומת טובה!

Share on facebook
Facebook
Share on whatsapp
WhatsApp

6 תגובות

  1. אולי עוד ארים את הכפפה ואכתוב… בינתיים צמתים מעוררים בי אסוציאציה על חציית צמתים,
    לאחרונה קראתי את הספר המופלא "חוצה את הקו" של נלה לרסן מתחילת המאה ה 20
    וכמובן "חוצות" כתב העת שמנסה לחצות צמתים, קווים, סטראוטיפים, דוקטרינות .. גבולות….

    1. אני בעד חצייה. ועוד יותר- בעד כתיבה.
      אפשר לשלב כמובן.
      מוזמנת לכתוב על חציותייך ודומיהן. באהבה

  2. גם זו דרך- יש לי חבר אחד, היחידי שאני מכיר, שחוצה את הצומת של שוק התקווה באור אדום ובאלכסון. הוא השריף המקומי והוא גובר על ההמלצות של הרמזורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שתף פוסט