העכבר האנתרופומורפי הזה ( בעל רגלי אישה) היצוק מברונזה, ניצב על רחוב 79 וברודווי. יפעת הראתה לי אותו לפני שלושה ימים בעת ששוטטנו, ואני תהיתי איך החמצתי אותו שוב ושוב בחודשים הארוכים בהם אני משוטטת. ובתוך כך גם הכתה בי מחדש הידיעה שהחמצתי ואני מחמיצה מדי יום המוני מראות. אילו רק פקחתי עיניים…
משהו מוזר, מטריד קמעה בעכברון המתוק הזה. מאז עמדתי לרגליו/יה לא מניחה לי התחושה שאני חייבת לחזור לשם, לתת מבט נוסף, לנסות להבין מה רודף אותי. אולי הזרועות הקטועות, או רגלי האישה הנתונות בנעלי גברת בצבע חמנייה מופזת. ואולי עמידתה היציבה על ספק פרי שאינו נראה כמשהו שנוח לעמוד עליו. חייבת לחזור לשם, ללטף שוב, להסתובב סביבו/ה ולהרגיש. אינספור מראות חלפו מול עיני מאז אנחנו כאן, חלקם אף מרגשים עד דמעות, אבל כלום לא רדף אותי ככה.
אמש בשעת לילה מאוחרת חלפתי ברחוב חשוך בלב הארלם. חולדות ענק חמקו בין רגלי, התרוצצו בטירוף הלוך ושוב, הייתי יחידה ברחוב השומם. דיברתי עם עצמי, אמרתי, מתוקות עכברות הענק האלה, צמריריות, אף מרטט וגוף עגלגל שבא ללטף. צליל טריקה צורם נשמע לפתע, מגבעת פח נפלה והוטחה במדרכה, ואני מיהרתי משם, נזהרת בצעדי, מבקשת את הרחוב המואר וההומה. כל הלילה רדפו עכברונת וחולדה זו את זו ושיחקו בדמיוני, אחת היברידית, אהודה, נטועה בגאווה ובאה מאהבה, שנייה דחויה אך נחושה, מתרוצצת בין פחים שמוטי מגבעת בחיפוש תזזיתי, נואש, אחר שובע. כל הלילה שיחקה אתי שנתי במחבואים, וחמקה ממני. ואז, לפנות בוקר, פילחה אותי הידיעה שלא אשוב עוד אל העכברונת שעל ברודווי ורחוב 79. די לי ממנו/ה, מיציתי את ההתבוננות. ובכלל נדמה לי שיש מראות שכדאי להחמיץ.
3 תגובות
על עכברים וחולדות – העיר הזו שלהם. רק האנשים שקונים ריאל אסטייט מדמים שמשהו בכלל ״שייך״ להם כי הם מביטים למעלה ומתפעלים מגורדי השחקים. זו אחיזת עיניים
הפרי מזכיר לי את הפסל של צדוק בן בטיילת בתל אביב, והשילוב בשני הפסלים של הפרי הזה עם בעל חיים מעניין. מי היוצר של הפסל הניויורקי?
דמויות דומות ניתן למצוא בספר הקומיקס על השואה mous של ארט שפיגלמן, אבל לדעתי הפסל מרפרר למעמד האשה ולספרות הילדים המאויירת האנגלית של לפני כמאה שנה.
ידיים אין לה. וזנב, יש?
https://goo.gl/images/RZgLUw
זנב אין. היבריד of sorts. מהפנט באופן מוזר. מעורר אסוציאציות רחבות שזולגות לעולמות אחרים. זו הכוונה באמנות ככל הנראה