ניו יורק היא העיר הבטוחה בעולם. זו מן הסתם מחשבה שגוייה, אבל היא משקפת את התחושה שלי, ולכן היא אמיתית. כלומר בשבילי. פעם, אומרים יודעי דבר קשה היה לשוטט מבלי לחוש בסכנה אורבת בכל סימטה, בטח בשעות החשכה. וכיום, ולמעשה כבר מזה לא מעט שנים, הולכת העיר ומתחייכת אל המשוטט, ויהא זה תם, זר, פעור עיניים. שוב, לתחושתי.
אני סומא מאהבה. אומרים שלא רצוי להפגין את זה, אפילו לא היום. שמה שנכון לעשות זה לזקוף גוו ולצעוד בביטחה, להעמיד פנים שכל שכונה היא מקום הולדת. לפני מספר שעות, בבית הקפה באחד מרחובות שכונת ברוקלין הייטס, בשעת אחר צהריים מופזת ונעימה להפליא, דימיתי לעצמי שאיש הבלונים יכול לצעוד ככה בדרך לחגיגה כלשהי, או סתם כך בשקיעה, להנאתו, להציג את בלוניו לעוברים ושבים ויושבי בתי הקפה, להלך עוד ועוד ברחובותיו -איש לא יתאווה לפוצץ ולו אחד מהם.
8 תגובות
נהדר לקרוא את יומנך. אהבת הזר.
תודה יקירתי. זה געגוע למשהו שספק נחייה, כלומר לפרקים ואף פעם לא מספיק.
BEAUTIFUL!!!!!
I LOVE THE WAY U WRITE MY DEAREST NEW FRIEND
תודה יקרה מאד.
עצוב לי לחשוב שההלך עם הבלונים כבר לא יוכל לצעוד בבטחה ברחובות תל אביב
אני איתך רוחל'ה יקרה בתחושה הקשה הזאת.
מקסים! כאילו דיברת אותי…
אשמח לדבר אתך