כאילו כיף לך

תעשי פייס , אינסטוש, בלוג. תשקיעי זמן חשיבה, זמן כתיבה, זמן שיווק, זמן. משקיעה. תכתבי מעניין. שיגרה. מגרה. תקשרי מלים למקומות רחוקים, תצבעי אותן כדי שידעו. מלים שכדאי להנדיד מזמזמות משום מה באוזני, מותחות אברי אותיות זערוריים להתריע: רגע, יש פה עוד משהו להגיד! אני גאה שלמדתי לקשור. ומדי פעם תקשרי איזה סרט. לאמצע, לתחתית, או תמונה מתחת לכותרת, משהו צבעוני שישקף, שיפקס, ש..

לבלוג הזה רציתי  לקרוא "לא למגירה". לא מתאים, אמרו. צריך שבשם יופיע שמי, שבעזרת השם.  לא נתתי שם, למרות שמאד רציתי.  תעשי חיוך שמצטלם, זוהר ואותנטי אבל בלי להיסחף.  תכתבי משהו על עצמך, כאילו כיף לך, סיפור שידמה לך ולא ידמה. פניתי לאמי זיכרונה לברכה, והיא שבה ועלתה, בבית שחייה אחוזה אותה מגירה, שכן האמינה בי אבל הבינה את העולם, שכן לאותה מגירה בקשה ממני להכניס את כתבי. ואני סירבתי. כתבתי על זה שיר. מי שלא אמר אמא שיודה.

הערימה הוירטואלית גובהת. חול בסחף רוח הוא מה שהכי דומה לזה. ואולי בכל זאת לא ממש. לא לגמרי חולי, כלומר סחוף, מחוק, נישא. משהו נשאר, וביני לביני, והנה גם כאן, אני מודה שיותר ויותר מתחשק לי לפסל בפיקציה.  זו הסוגה הכי צפופה, הכי נותרת. סיפור. זה מה שהכי בא לי לספר. אולי בפעם הבאה.

ותודה לאלון