זו ללא ספק "דמות". לא ברור אם מי שהגו אותה ציפו שמיליונים ברחבי העולם יהפכו אותה לבת לוויה ומיומית שכזו. כל סופר, ואפילו רב מכר, יתפלל לעצב דמות שרבים כל כך ייקשרו אליה, יזדהו אתה, יזהו אותה.
אז איך הפך הליצן הזה ל"דמות"? ככל הנראה בשל הנראות ההיסטרית שכפו עליו, לבושו, הבעתו, כל מה שחיצוני במקרה הזה. למעשה אין פה דמות ספרותית שמקיימת את עצמה, שמתפתחת ומוליכה אותנו בעקבותיה ממקום אחד למשנהו ב"עלילה" הקלושה שהומצאה למענה. ובכל זאת אנחנו שם, משתהים על המראה, ומדי פעם גם משתכנעים להיכנס ולפטם עצמנו במה שהיא מייצגת.
אבל מעל לכל לא יכול הליצן להוות דמות ספרותית משום שחסר לו משהו בסיסי שבלעדיו לא יהפוך לעולם לסיפור ממש: מיסטר מק'דונאלד נטול קונפליקט. הוא לא מתפתח כי כלום לא מציק לו, הוא לא נאבק, לא עם עצמו ולא עם הזולת. ככה שאין אפשרות שהליצן עם החיוך הקפוא, המטופש, והטקסט ה"רזה" שלו יוכלו למשוך חוט עלילה משכנע ומעשיר. ובכל זאת, המעט שהוא מייצג חשוף ומוכר (מלשון ידוע וגם מלשון סחיר…)יותר מרוב העלילות שאנחנו מקדישים להן את מיטב שעותינו. לך תבין.
תגובה אחת
הקונפליקט הכי גדול של רונלד הוא בין ההמבורגר לגבינה כאשר הוא עבר גיור. דודו