הבית נבנה לפני יותר ממאה וחמישים שנה. מצופה בלבנים אדומות, כרכוב העץ מפוסל וכהה, חלונות קטנים בחזית ובכל אחת מחמש הקומות ארבע דירות. מדרגות העץ תלולות וגבוהות, חורקות ומאיימות לקרוס תחת משקל גופם של מטפסים יגעים.
גורדי השחקים נשקפים מחלון הסלון, וגם גינה קטנטונת מוקפת בבניינים בעלי חזות דומה.
בחדר המדרגות של כל קומה דלת נעולה במנעול ברזל. בעל הבניין סיפר לנו שמאחוריה שירותים ומקלחות מרכזיים ששימשו את הדיירים של סוף המאה ה-19.
בין הדירות חוצצים קירות גבס, חלקן בנות חדר אחד בלבד, כמו זו שלנו, שמחיצה ובה חלון נטול שמשה מפרידה בין קיתון השינה לבין שאר החלל.
בקיץ, כשהגענו, ישבו צעירים בגינה, ושוחחו בקולות מהוסים עד השעות הקטנות. עכשיו היא נטושה וממורטטת, עלים כמושים נערמים על המרצפות וכיסאות הפלסטיק, בכדי החימר קפאו פרחי עונה.
מעבר לקיר הגבס מצויים עולמות אחרים, לפעמים ניתן להציץ לתוכם, את מה שאי אפשר לראות אני מדמה לעצמי:
בקומה הראשונה סמוך לכניסה לבניין פתוחה לפעמים הדלת, ואפשר להציץ אל דירתו של רווק בשנות החמישים לחייו, שדירתו קטנה ועמוסת ספרים. קולו העמוק מהדהד אל המסדרון הריק. הוא שואג אל תוך שפופרת הטלפון האחוזה בידו, מייעץ משהו למישהו, לא הייתי סומכת על דעתו.
ממול מתגוררת בגפה אשה נאה ובהירת שיער כבת שישים, בודדה. אין לה חתול, היא מתעבת אותם. (אולי היא אלרגית). בערב חג המולד שאל אותה ידידה משכבר הימים לתוכניות החג שלה, והיא סיפרה שגרונה כואב. היא הצרידה מעט את קולה והוסיפה, אני מעדיפה להישאר בבית, ללכת למיטה מוקדם. אני שונאת את החג המטופש הזה שבו אנשים צריכים לפגוש את מי שהם הכי שונאים, את המקורבים להם, בעוד שג'יזס שאמור להיות הכי קרוב, אותו כולם שוכחים.
בקומה השנייה, מעבר לקיר הגבס שלנו מתגורר זוג מאוהב. קולות גניחה דקיקים עולים משם. נינוחות אינטימית הלכה והתבהרה מתוכם ככל שחלפו חודשי חלוקת הקיר המשותף, ולאחרונה הם בוקעים משם כל לילה, לפעמים במשך כל הלילה. המופע נטול הפנים מלווה אותנו אל תוך שנת החלומות שלנו, צובע אותם בגוונים עזים ונטולי שם.
מעלינו מתגורר זוג נוסף, היא זמרת קאנטרי שהרפרטואר שלה, מלווה בנגינת גיטרה חובבנית, כולל משהו כמו שלושה שירים. היא מתכוננת לאודישן אליו הוזמנה באחד המועדונים בסוהו. היא חרוצה ומתאמנת כל ערב במשך שעות. לא פעם מתחשק לי להגיד לה, זה לא שאת מפריעה לנו, אבל חבל על הזמן שלך, לכי תעשי משהו אחר.
בקיר שגובל בסלון שלנו גר זוג שמתקוטט מדי ערב. הוא רוקע ברגליו וצועק, את שיכורה, חיסלת את כל היין הזה. והיא עונה, קולה רועד אבל נשמע בברור, לך תזדיין חרה דפוק, זה אתה ששותה פה, לך תזדיין לי מהעיניים, אתה מסריח מאלכוהול.
ובקומה החמישית גר מלאך, והוא שומר על דרי הבניין. לא יותר מדי, לא פחות. מווסת בין בחירה חופשית לליטוף אגבי של לב דואב. לפעמים כשהסבל צורם הוא מנגן בכלי נשיפה צר וארוך ומוזהב. צלילים קרובים לשקט נשמעים מדירתו, מזכירים את המשב הרך שמשמיעה התרווחותו של ענן נוצה בלבה של יריעת שמי קיץ. ובקומה שנייה אנחנו, שעוד רגע עוזבים.
3 תגובות
בכרך נאה,
בין בתים ורחובות
ישנו מגדל בן חמש קומות,,,
ומי גר במגדל?
ומי עוזב?
בלב דואב?
אל דאגה- בעמק יפה , בין כרמים ושדות,
מחכה בית נאה,
בן שתי קומות,
ומסביב , סביב
חברים לרב….
חברים מתחרזים למשהו אליו אנחנו חוזרים.
מקסים.