כבר עכשיו. היום. תיכף ומיד. כנגד מה שנפער שם ומאיים להעמיק עוד ואולי לבלוע, למחוק צל של חיוך, להמית אפילו. כנגד זוהמת מחשבות התבוסתנות המכלות, איון החמלה העצמית. כנגד הבעתה מפני הריק, מגוויעת המוזה (מה היא מוזה?) וכוח היצירה, התשוקה, הרצון והמוכנות. כנגד אלה ועוד, כבר עכשיו, היום, תיכף ומיד, לכתוב עוד אחד. ספר נוסף יפוגג את הפחד. ומאחר שחציו של אותו אחד נוסף כבר כתוב, על אחת כמה וכמה יש להמשיך לכתוב. אבל גם אם חרדת הדף הלבן בעיצומה, ושום רעיון לא מפציע, וכל האימה עולה ובאה וקרבה כמו חשרת עננים- גם אז כדאי ללפף עצמי סביב שדרת כיסא ולכתוב.
6 תגובות
מילים הן סוג של פעולה, ביכולתן לגרום לשינוי. / אינגריד בנגיס
מאמינה לך, לציטוט, לכל מילה כתובה. גם זו בעיה, לא?
הכי טוב, חשדהו וכבדהו, ומתוך הספק וההתמודדות איתו, תבוא היצירה.
אינשאללה. באה גם באה.
האם נמלה,
שרק סיימה לגרור אל פתח הקן משא כבד לאחר מסע ארוך, מרשה לעצמה לעצור ולתהות האם תהיה מסוגלת לעבור ולעשות זאת שוב?
האם יש בכלל ברירה?
מה השאלה?
?
יפה אמרת. אכן אין שאלה.