סוףעולם

לאחרונה כבד. למרות שגשום, חורפי וירוק, ומדמה חיים ויופי, בכל זאת מזה שנה כמעט אנחנו נתונים בצניחה איטית, חרופה, מטה. עד עכשיו עבדה נפלא יכולת

משחקי העט

ללא ספק, הפרוייקט הכי מרתק שנתקלתי בו מזה זמן, ומהראויים שהייתי מעורבת בהם כסופרת ומנחת סדנאות כתיבה. חדש ב- "משחקי העט" כולנו מרגישים כאילו העתים בדרדור

הבית שלה

ענן שכב על הרחוב. הבתים- שכל אחד מהם כמו סימון על גבי מפה ישנה ומוכרת-  נראו כאילו העביר מישהו על קירותיהם הלוך ושוב מזלג ברזל,

"שלושה שבועות": קטע מרומן בכתובים

ועכשיו כשהם יושבים זה מול זה, אם לא היתה שתיקתם מתמשכת ומרמזת על מה שעומד ביניהם מלכתחילה, טעון ואינו קשור בשום אופן למאיר וגורלו המר,

שימפנזות

כשכלב נושך אדם, אנחנו אומרים, חרה של כלב, צריך לחנך אותו. כשאיש נושך כלב אנחנו לא מאמינים. ואם אנחנו סופרת, היא אומרת לעצמה, צריך לכתוב

תוכו של אפרסמון בשל

חברה אמרה לי אמש שהגיע זמננו לנהל את מה שקורה בכדור הזה. הם (הגברים) הצליחו להחריב, אנחנו נתקן. ואמש גם התוודעתי בדרך מקרה לעבודתה של

כביסה

  את הלב שלה היא תולה על חבל, ברוח הקרה, תוכו של האטב מתכת חלודה, והיא תחלה. היא לא יודעת שהיא תחלה אבל היא בטוח

הרצפה קמה

"תשתי", היא אמרה, "כל עוד זה חם". ואני הסתכלתי בספל שאדים ברחו ממנו, והרגשתי כאילו אש התנפלה עלי מבפנים, טיפסה מהבטן אל הגרון, אל הראש,

לגמור

פסטיבל הצילום הבינלאומי 2019 תל אביב, מתחם שרונה הקונוטציה שעליה מרמז שם הפועל הזה מצדיקה הסבר. ואולי דווקא לא, שהרי הסבר הוא בבחינת התנצלות. וההתנצלות