בלוג
ככה עושים משפחה/ סיפור
בבית ארבעה חדרים: בראשון ענן, בשני סכין, בשלישי ילדה ישנה, הרביעי ריק. החדר עם הענן הוא שלי, למרות שאני כמעט אף פעם לא נכנסת לשם.
מי בבית?
אין לי כוח להיאבק על שוויון, על צדק, על דמוקרטיה. אין לי כוח להיאבק למען עצמי, עצמינו ושכמותינו, ה"אנשים הקטנים". זה נורא, מה? כן, זה
ז'ואאו ו"תמרים"
כבר היתה כמעט שעת ערב. ישבתי ב – manjerica כהרגלי בחודשי השהייה בעיר, המחשב פתוח מולי, אותיות מתכנסות, דמות משוחחת עם אחרת, ואני מוליכה אותן.
מפת דרכים היא קמט ישן
כשהייתי ילדה פחדתי אפילו מצילי שלי. עולמי היה קטן. המוח המציא דמויות רודפניות ומצבים פנטסטים של שבי ועינוי. פעם אפילו דימיתי שילדה בוגרת ממני בכמה
קחי אותי
הבוקר נעלה להר. הצעידה מתוך הכפר תהיה מפרכת אבל לא תימשך מאד. מזג האוויר מחייך . AlmodovarDel Rio בחבל קורדובה. דומה שמאז רכבו לוחמים במעלה
קויוטי בכנסייה
אני לא מרבה לכתוב על יפו, מקום מגורי. לא מרבה, למרות שאולי ראוי היה, כי יפו היא פלנטה הודינית, שוליים של מרכז, או מרכז של