בלוג

שמיטה

    הוא הושיט יד ונגע בכתפה. נגיעה מרפרפת, ושמט. כהרף עין נדמתה הנגיעה, והיא התאוותה שיותיר שם עוד את כף ידו , חמה ונעימה,

היינו חגיגיים

  איכשהו אני שוב מרגישה במאבק המתגבר בין שגרה עיקשת לבין מה שמחלחל ומאיים לערער אותה: החגיגי. לחגיגי פנים רבות , והוא לא פעם מאוס עלי

סיפור אהבה

            לפני יותר משלושים שנה ביום אביבי אחד, הפשרת הכפור בעיצומה, בחוץ רק 15- מעלות, נשמעה על דלתנו דפיקה קלה.

צוקל

  הוא מיקד מבט שעורר בגופה אי שקט, ואמר, תסתדרי לבד. אם לא היה החיוך הנסתר הזה בזוית הפה שלו שהעיד על מבוכה, היה ליבה

משפחתיות דביקה

  בשבת הקרובה יהיה מזג האויר יפה. נשב בגינה- נריח שושני אייסברג ונאכל  חמין. אבשל אותו כל הלילה, ניחוחו יתפשט וימלא את נחירינו בריח של משפחתיות

קפה קטן- מודיעין

    סופר שאני אוהבת נוסע לחו"ל כדי לכתוב. יש לו גם דירת סטודיו משלו בתל אביב, שם הוא מתכנס עם המלים, עם ספריו, מחלונו