בלוג
עלילה מרכזית
מאדס מיקלסן ב"ניצוד" בוקר בוקר אני סוקרת אותם, את השיחים הפורחים שענפיהם מטפסים אל חלוני: דאקפרי צהוב, שיח אברהם, סולנום, שושני אייסברג, קאמליה, והברושים.
מה שאינה יכולה לעשות למענו
רק כשאני מנגן אני חי, הוא אמר לה. עם המוסיקה אני כמו נוגע בנצח. אני רוצה לנסוע מפה, לשבת איפה שהוא רחוק מכאן ולנגן עד
למה? ככה.
במהלך השנים האחרונות התרחבו והתגוונו שיתופי הפעולה שלקחתי בהם חלק, והניבו ברובן פרי נפלא. וכמו שאמרתי כבר, ואני מבינה יותר ויותר- הכמיהה ליצירה משותפת רק
מוכרת הגפרורים הקטנה
מישהו שלח לי את הקישור לפוסט "חוות החובות" של גבי ניצן. תקראו. הזיה שחלפה במוחי תוך כדי קריאת מילותיו של גבי ניצן: אולי, בלית ברירה,
כוחה של מטפורה
נכנסתי למיטה הרבה אחרי חצות. בן זוגי היה שם, משתעשע באייפון שלו. המתנתי , עיני נעוצות בתקרה, חושבת לעצמי
שביר
ב-13 בדצמבר תיפתח בקיבוץ גלויות 45 בתל אביב התערוכה "נושמים בטון". ישתתפו בה אמנים שהסטודיות שלהם ממוקמים בבניין עצמו, ואמנים אחרים מרחבי העיר. התערוכה מבקשת