
להשקיף על המתים
(ברלין יומן מסע) ואיך נוכל לבקש רחמים? צער הוא צער הוא צער. ובינתיים אנחנו כאן כדי להצטער. לסבתא שלי קראו מרים. מריה, למען הדיוק. והיא
(ברלין יומן מסע) ואיך נוכל לבקש רחמים? צער הוא צער הוא צער. ובינתיים אנחנו כאן כדי להצטער. לסבתא שלי קראו מרים. מריה, למען הדיוק. והיא
או, איזו קלישאה. סיפור גבורה חבוט, זה מה שזה. מאז עזבו ילדינו את ארץ ישראל החלטנו לנדוד. מזה שנים אנחנו צופים אבדון. ולאחרונה כמובן התגברה
יש לי עניין עם עיניים. מאז שהייתי ילדה. אולי בגלל שנותחתי בגיל ארבע, ונותרתי עם פזילה קלה, כמעט בלתי נראית, אבל אני יודעת שהיא שם.
בבית ארבעה חדרים: בראשון ענן, בשני סכין, בשלישי ילדה ישנה, הרביעי ריק. החדר עם הענן הוא שלי, למרות שאני כמעט אף פעם לא נכנסת לשם.
אין לי כוח להיאבק על שוויון, על צדק, על דמוקרטיה. אין לי כוח להיאבק למען עצמי, עצמינו ושכמותינו, ה"אנשים הקטנים". זה נורא, מה? כן, זה
כבר היתה כמעט שעת ערב. ישבתי ב – manjerica כהרגלי בחודשי השהייה בעיר, המחשב פתוח מולי, אותיות מתכנסות, דמות משוחחת עם אחרת, ואני מוליכה אותן.
כשהייתי ילדה פחדתי אפילו מצילי שלי. עולמי היה קטן. המוח המציא דמויות רודפניות ומצבים פנטסטים של שבי ועינוי. פעם אפילו דימיתי שילדה בוגרת ממני בכמה
הבוקר נעלה להר. הצעידה מתוך הכפר תהיה מפרכת אבל לא תימשך מאד. מזג האוויר מחייך . AlmodovarDel Rio בחבל קורדובה. דומה שמאז רכבו לוחמים במעלה
אני לא מרבה לכתוב על יפו, מקום מגורי. לא מרבה, למרות שאולי ראוי היה, כי יפו היא פלנטה הודינית, שוליים של מרכז, או מרכז של
באחד הקורסים לתואר השני באוניברסיטת באר שבע בדקתי את המונח "צומת בעלילה". הסופר חיים באר שלקורס שלו נכתבה העבודה עודד אותי (כמו בהזדמנויות מופלאות ומרובות