כאן ועכשיו

ז מה צריך לעשות עכשיו: להתרחק מזרים וקרובים (כולם כאחד אוייב) להיצמד רק למי שחולק אתך מיטה מאז החלו הימים הנוראים, רצוי אף קודם (no

עצב יפואי

מאז שהגעתי ליפו אני באי שקט קשה. מרותקת ותאבה וסקרנית ולא פעם אף מאוהבת – ולחלופין גם מבקשת להסתגר, לא לדעת כלום, אפילו לא להציץ

לגמור

פסטיבל הצילום הבינלאומי 2019 תל אביב, מתחם שרונה הקונוטציה שעליה מרמז שם הפועל הזה מצדיקה הסבר. ואולי דווקא לא, שהרי הסבר הוא בבחינת התנצלות. וההתנצלות

מחבואים

אני מתגעגעת לאמא שלי, שהיתה משוגעת וקולנית וגסה, וגם, באותה עת, עדינת נפש ואוהבת. אני מתגעגעת אליה עד שלפעמים אני רוצה להצטרף אליה, לשכב לידה,

היום שאחרי

ביום שאחרי המשכתי לנסוע. לא שמאד רציתי להמשיך לנדוד, אלא שהמחשבה על השיבה הביתה, אולי אפילו על הישיבה בבית עצמו -הסבה תחושה כבדה. לא נסעתי

יומני ברוקלין 11: "לב פזור, או פרידה"

ביום האחרון נדמה היה שהמדרכות הלוהטות מבקשות את קירבתי, מפתות, בואי תימסי גם את לתוכנו, נשקה אותך אספלט בוער, נעטוף אותך תבנית מולדת חדשה, תהפכי

יומני ברוקלין 5: תצעק, שישמעו אותך

הניו יורקים הכי שקטים הם כלבי העיר. הם מרשים לעצמם לצעוק רק באזורים המיועדים לכך; אילו המגודרים, שם הם משתעשעים לשעה קלה כאוות נפשם, ומברכים

ברוקלין 2, תגליות מרעישות

שתי תגליות שהזיזו משהו בנפש : האחת, שישראל לא מהווה עוד משאת נפש ליהודים רבים ביבשת הגדולה. פעם, לא מזמן, כשנסענו הלוך חזור פגשנו עניין

אחרי החגים

New Year's Resolution יש דבר כזה אצלנו? לא בטוחה. אז הנה אני יוזמת יבוא אישי של מונח תרבותי נוסף, אחד מני רבים, "החלטה של השנה