הוא מזכיר לי מישהו
30 בדצמבר 2014
אני קוראת עכשיו את ספרו של ברנהארד שלינק "הדרך הביתה". אלא שלא כמו בספרו הקודם, המצליח כל כך "נער קריאה", אני מוצאת עצמי מוצפת תחושות
אני קוראת עכשיו את ספרו של ברנהארד שלינק "הדרך הביתה". אלא שלא כמו בספרו הקודם, המצליח כל כך "נער קריאה", אני מוצאת עצמי מוצפת תחושות
בשני המפגשים האחרונים דיברנו על עיצוב דמות. אני עושה את זה כבר שנים בסדנאות הכתיבה. יש אפילו קטע די מזעזע שאני מדגימה בעזרתו איך ניתן
ככה הרגשתי במשך שמונה שנים, בחורף הרחוק אי שם. למרות שהייתי צעירה ומשתוקקת וסקרנית וגם לא פעם שמחה, בכל זאת היתה תחושה של אי;
בשבוע שעבר טבעו שתי ספינות ועליהן מאות פליטים. boat people, הם מי שנמלטים בדרך ים בתקווה לזכות במעמד של פליטים פוליטים באחת ממדינות המערב. לא זכור
מישהו יכול לגלות לי באיזו אגדת ילדים מדובר? מהאותיות המסולסלות, התמונה הנאיבית והכריכות הנוספות בחלון הראווה, כולן באותו סגנון – מתבקש שאלה ספרים ישנים. גם
כשהתחלתי לחשוב על הפוסט הזה היתה עדיין האש בפרברים. ושוב נדמה היה שמלחמה היא עניין לסרט מדע בדיוני. עכשיו כבר פשטה האש בכל. האקט הברברי
ב-10 ליולי ייערך ערב הקרנה של ארבעה סרטי וידאו קצרים שיצרנו, משתתפי קורס "טייק 48" ראשון מסוגו, שהוצע על ידי עמותת "זוכרות". אני לא יכולה
באחד הבקרים השבוע הגשתי את זרועי לאחות המעבדה בקופת חולים, והיא חוררה אותה בעדינות ושאבה ממנה מבחנות אחדות, מספרת לי תוך כדי דבר מה ששבה את
דמות מצויירת שדמות מצויירת מציירת אותה. קודם כל מבחינת הנוחות. מישהו נוטל עליו את המעמסה השבועית הזאת של להמציא את עצמך כל פעם מחדש. כביכול
עשרה ימים בפולין, בלי שואה. עבודת ההסחה צלחה יפה. שדות החרדל המסמאים, ויערות העד שאפרים ירוקים מוליכים אליהם ונבלעים בתוכם כמו מרבד שמשתרע אל האינסוף-