על בהונות
והפעם הפתיחה לספר "על בהונות" שסיימתי זה לא מכבר: הספר הזה נכתב במשך שנים. לפחות ארבע פעמים הוא נכתב, בגרסאות שונות. הוא עוסק באהבה
והפעם הפתיחה לספר "על בהונות" שסיימתי זה לא מכבר: הספר הזה נכתב במשך שנים. לפחות ארבע פעמים הוא נכתב, בגרסאות שונות. הוא עוסק באהבה
מאדס מיקלסן ב"ניצוד" בוקר בוקר אני סוקרת אותם, את השיחים הפורחים שענפיהם מטפסים אל חלוני: דאקפרי צהוב, שיח אברהם, סולנום, שושני אייסברג, קאמליה, והברושים.
במהלך השנים האחרונות התרחבו והתגוונו שיתופי הפעולה שלקחתי בהם חלק, והניבו ברובן פרי נפלא. וכמו שאמרתי כבר, ואני מבינה יותר ויותר- הכמיהה ליצירה משותפת רק
ב-13 בדצמבר תיפתח בקיבוץ גלויות 45 בתל אביב התערוכה "נושמים בטון". ישתתפו בה אמנים שהסטודיות שלהם ממוקמים בבניין עצמו, ואמנים אחרים מרחבי העיר. התערוכה מבקשת
יאיר אסולין כתב ספר חשוב ("נסיעה", חרגול, 2011) על צעיר שלא מסוגל לשרת בצבא. לפחות לא כמו שהצבא נתפס בעיניו. הוא אינו מסוגל למלא את מה
אני יוצרת בכפר. מול הגינה שלי אני יושבת, יונה מתה סולקה זה מכבר, החיות חיות, מטנפות את חבלי הכביסה ומלקטות מתוך צלחתו של הכלב.
בינתיים נשבר משהו בשיתוף הפעולה, ונולדת תהייה גדולה. השאלה הנשאלת היא מה אנחנו עושים למען היצירה שלנו. להתאבד על זה אני נוהגת לומר לא פעם,
הימים ימי קיץ חמים במיוחד. לא מבחינת הטמפרטורות דווקא, אלא מבחינת מה שמתרחש אצלנו: ברחובות, בכיכרות, בשדרות המוצלות הולכת ונרקמת ישות חדשה, יצירה מפתיעה ורעננה,