שש מאות שבעים ושמונה, או "נכבה"

חשבתי לדבר על נטישה בהולה, גירוש ונידוי, ועל המתה. כן, גם על המתה. ועל שקט. בחלונות הקרועים נושבת תמיד אותה רוח עזובה. השריקה שלה היא

ניו יורק 5- חתול במשרד

איזשהו משרד. אולי אדריכלים. החלל ענק וכמעט ריק. על הקירות שירטוטים  שנראים כתוכניות בנייה, ומספר עבודות אמנות. חלקן מצוירות על הבטון המחורר, אחרות תלויות עליו.

ניו יורק 4- מחשבות על געגוע

למה נתגעגע? מה יהיה חסר מלבד המובן מאליו?  איך תיקרא החוליה החסרה, זו שתשבש את תחושת השלמות, שתחלץ מאתנו בכוח את אלמנט ההשוואה בין פה

ניו יורק 2

מעט לפני הביקור הקודם שלי בניו יורק גיליתי בת דודה שלא ידעתי על קיומה,  או אולי לא זכרתי אותה מחיי המוקדמים. קבענו בסטארבקס מתחת לדירה

טושטוש

לארנה. לא פעם התעוררתי בבהלה כשמעלי באפלה רוכן צילה השעיר, ואפה הלח מרחרח, נוגע לא נוגע  בפני.  בגוף קפוא ונשימה כלואה המתנתי  שתרגיש שדי לה,

הנשים בחיי

איזה מזל שאלוהים המציא אותך אומרת לי א. שתינו לא מאמינות באלוהים. עם ס. אני עובדת יפה, אנחנו בונות משהו, ומתאהבות לאט.  לא. (אחרת) אני

וירוס

כבר כתבתי פוסט בנושא: אבל עכשיו הרחבתי את נוכחותי בזירה הבדיונית הזאת, שיוט מחויב במרחבי האינסוף. אי לכך החלטתי לשתף אתכם (שוב) בחוויה המעמיקה והולכת:  

כאילו כיף לך

              תעשי פייס , אינסטוש, בלוג. תשקיעי זמן חשיבה, זמן כתיבה, זמן שיווק, זמן. משקיעה. תכתבי מעניין. שיגרה. מגרה. תקשרי מלים

סיפור אהבה

            לפני יותר משלושים שנה ביום אביבי אחד, הפשרת הכפור בעיצומה, בחוץ רק 15- מעלות, נשמעה על דלתנו דפיקה קלה.

על בהונות

  והפעם הפתיחה לספר "על בהונות" שסיימתי זה לא מכבר: הספר הזה נכתב במשך שנים. לפחות ארבע פעמים הוא נכתב, בגרסאות שונות. הוא עוסק באהבה