היא אחזה בבובה כאילו היתה ידידתה היחידה עלי אדמות. היתה באחיזה מעין התרסה, כביכול ביקשה לומר, תראו אותה, היא שלי והיא יפה, לאיש אין אחת

קצת מטושטש המלך שנבחר, אמרה זויה לאמי. הן ישבו במטבח הארוך והצר שדמה יותר למסדרון ולעסו עוגיות שקדים ששלפה אמי זה עתה מהתנור. למה את

  אמא שלי סיפרה לי שפעם אחרי המלחמה היא נסעה ברכבת משם לשם, איפשהוא בגרמניה, ומולה בקרון ישבו אם ובנה, גרמנים.  כשהנסיעה התארכה והנופים שחלפו