הוא אמר: למה שלא תבואי? מוזיקה לאור נרות, יהיה רומנטי, יהיה פאן. ואני עניתי: תיאטרון, זה מה שאני מעדיפה. התפצלנו. הוא הלך לקונצרט בכנסייה (בהפסקה

לעודי, ליום הולדת. כאילו מתוך השמיים עצמם, כמו היו השמיים עיסה צמיגה, נטולת שקיפות, והיא בתוכם משייטת מהאינסוף, ברוך, בשקיקה, כמו מאז ולעולם תהיה שם.

דפנה אמרה לאח שלה שאם היא מרגישה ככה בעוד שלושה שבועות היא תתאבד. הוא לא שאל אותה למה דווקא שלושה שבועות. הוא שאל, "איך את

פוסט אורח השבוע הוא של עדיה לוי, סיפור נוסף של משתתפי הסדנה בספרית תל מונד. פשטות קולה של עדיה, הדיוק והישירות שובים את הלב, קצת

  איש אחד רוכב כל בוקר על אופניו לעבודתו.  באחד הימים כשהוא מתקרב לצומת הסמוכה למשרדו, מתגעשת מולו באחת המולה כמותה לא ראה מעולם. אשה

מיום שנולדה לא התירה לה אמה לבקר אצל סבתה. עד שמתה הסבתא לא ראתה אותה הילדה, וכבר גדלה מעט, ויכולה היתה לשאול אותה למה. ובכל זאת

החורף היה קשה במיוחד. איש לא הוציא את חוטמו מבעד לדלת, אלא לסידורים נחוצים בלבד. במשך שבועות לא הלכו הילדים לבית הספר, ומקומות העבודה נותרו

אילו לא היתה הלשון האדומה משתרבבת ככה, היתה כיפהל'ה מסרבת לעלות עליו ולדהור. אבל הסערה היתה בעיצומה, הרוחות קשות, ודמה רותח. אמה, פניה חרושים קמטי

אולי רק לי נדמה היה אתמול בבוקר שהמלחמה הנוראית הזאת נגמרה. בכל מקרה החלטתי שאפשר להמשיך בשגרה צולבת (קצת כאן וקצת שם, ולהרגיש כל הזמן