אהובתו של אבי
5 באוגוסט 2013
מתוך אחת הקופסאות בצבצה התמונה הזאת, והציפה אותי בזיכרון החד, הנוקב של הסיפור שנתון בתוך סיפור שנודע לי כשכבר הייתי אני עצמי אשה. אמי היתה
מתוך אחת הקופסאות בצבצה התמונה הזאת, והציפה אותי בזיכרון החד, הנוקב של הסיפור שנתון בתוך סיפור שנודע לי כשכבר הייתי אני עצמי אשה. אמי היתה
מה זה? נעליים? כן, נעליים. מונחות על שידה. דומה ש"מעולם לא ננעלו". ואיך יינעלו?… האבזם והידית, ו…תיק יד, זה מה שזה. שני תיקי יד, קולקצייה חדשנית
לארנה. לא פעם התעוררתי בבהלה כשמעלי באפלה רוכן צילה השעיר, ואפה הלח מרחרח, נוגע לא נוגע בפני. בגוף קפוא ונשימה כלואה המתנתי שתרגיש שדי לה,
איזה מזל שאלוהים המציא אותך אומרת לי א. שתינו לא מאמינות באלוהים. עם ס. אני עובדת יפה, אנחנו בונות משהו, ומתאהבות לאט. לא. (אחרת) אני
כבר כתבתי פוסט בנושא: אבל עכשיו הרחבתי את נוכחותי בזירה הבדיונית הזאת, שיוט מחויב במרחבי האינסוף. אי לכך החלטתי לשתף אתכם (שוב) בחוויה המעמיקה והולכת:
תעשי פייס , אינסטוש, בלוג. תשקיעי זמן חשיבה, זמן כתיבה, זמן שיווק, זמן. משקיעה. תכתבי מעניין. שיגרה. מגרה. תקשרי מלים
לפני יותר משלושים שנה ביום אביבי אחד, הפשרת הכפור בעיצומה, בחוץ רק 15- מעלות, נשמעה על דלתנו דפיקה קלה.
בשבת הקרובה יהיה מזג האויר יפה. נשב בגינה- נריח שושני אייסברג ונאכל חמין. אבשל אותו כל הלילה, ניחוחו יתפשט וימלא את נחירינו בריח של משפחתיות
סופר שאני אוהבת נוסע לחו"ל כדי לכתוב. יש לו גם דירת סטודיו משלו בתל אביב, שם הוא מתכנס עם המלים, עם ספריו, מחלונו
והפעם הפתיחה לספר "על בהונות" שסיימתי זה לא מכבר: הספר הזה נכתב במשך שנים. לפחות ארבע פעמים הוא נכתב, בגרסאות שונות. הוא עוסק באהבה