תמח(ק)י
23 במרץ 2014
אמש הפגינו שוב בכיכר. במהדורת החדשות של השעה עשר דיווח הקריין על מאתיים מפגינים. משום מה הייתי בטוחה שלא קלטתי את המספר המדויק,
אמש הפגינו שוב בכיכר. במהדורת החדשות של השעה עשר דיווח הקריין על מאתיים מפגינים. משום מה הייתי בטוחה שלא קלטתי את המספר המדויק,
בשעת צהריים קרירה ושמשית מצאנו עצמנו במשרדו של מתווך דירות ברמת גן. בחלל הקטן הצטופפו ארבעה גברים ששוחחו ביניהם על עסקאות שעומדות להתממש ברחבי העיר,
חשבתי לדבר על נטישה בהולה, גירוש ונידוי, ועל המתה. כן, גם על המתה. ועל שקט. בחלונות הקרועים נושבת תמיד אותה רוח עזובה. השריקה שלה היא
שבתי הביתה צחיחה. לא צחיחה אולי, אבל נטולת חשק ליצור. הנחתי לעצמי, מצפה לשובו של הלהט. זה משהו נדיר אצלי, היובש הזה. והנחתי לעצמי, יודעת
הוליווד, מנהטן, ברוקלין, וכל הגשרים שביניהן. דומה שהכל אפשרי, חלום הופך למציאות, ממריא ונוגע בראשי הבניינים, הנה הנה יטפסו בני אנוש ויגעו בשמיים. ניסינו את
ברוקלין מתחרזת אצלי עם פול אוסטר. לא שהוא הסופר מס' 1 ברשימה שלי, אלא שהוא מתגורר שם, וכותב על השכונה הברוקלינאית שלו בלא מעט
התמונה לא משהו, אבל לראות את Cat Power ברור יותר, יותר מקרוב, מכאיב ממה שניתן לתאר. קהל של מאות הצטופף אמש במועודן glasslands בברוקלין
ניו אינגלנד בסתיו. כמעט סלוגן, משהו שנקרא "בעקבות העלווה". הכוונה היא בעקבות ההתקרחות ההמונית שפוקדת את היער. השלכת בעיצומה, בוערת, משתלחת בלי חשבון, גאווה של
סביבת המגורים שלנו כאן משתקפת מבעד לתמונה: קיר לבנים אדומות שחלקו התחתון מכסה על משהו שאולי היה פעם קמין. עליו תלויים מלאכי גבס