סומא
26 ביולי 2014
לא לזה התכוונתי, אמר אבא. הוא ישב על גדם עץ בגינתם של חברים, והיה יפה ותמיר ומחויך. ולמרות חיוכו עמד עצב בעיניו הכחולות. ממאורות המקלטים עלו-מגששים
לא לזה התכוונתי, אמר אבא. הוא ישב על גדם עץ בגינתם של חברים, והיה יפה ותמיר ומחויך. ולמרות חיוכו עמד עצב בעיניו הכחולות. ממאורות המקלטים עלו-מגששים
היא אחזה בבובה כאילו היתה ידידתה היחידה עלי אדמות. היתה באחיזה מעין התרסה, כביכול ביקשה לומר, תראו אותה, היא שלי והיא יפה, לאיש אין אחת
קצת מטושטש המלך שנבחר, אמרה זויה לאמי. הן ישבו במטבח הארוך והצר שדמה יותר למסדרון ולעסו עוגיות שקדים ששלפה אמי זה עתה מהתנור. למה את
עשרה ימים בפולין, בלי שואה. עבודת ההסחה צלחה יפה. שדות החרדל המסמאים, ויערות העד שאפרים ירוקים מוליכים אליהם ונבלעים בתוכם כמו מרבד שמשתרע אל האינסוף-
בשעת צהריים קרירה ושמשית מצאנו עצמנו במשרדו של מתווך דירות ברמת גן. בחלל הקטן הצטופפו ארבעה גברים ששוחחו ביניהם על עסקאות שעומדות להתממש ברחבי העיר,
הפרפר הזה לא מתאים לך, הוא אמר והניח את השטרות על השולחן. תורידי גם את החולצה, הוסיף. נמאס לי לראות רק חצי ממך. היא הפשילה
אישה אחת התקרבה אליו, בנחישות, בצעד מהיר שגרם לו לזקוף באחת את ראשו. מעט, בתנועה לא מורגשת מתח את עורפו, הביט נכחו
שבתי הביתה צחיחה. לא צחיחה אולי, אבל נטולת חשק ליצור. הנחתי לעצמי, מצפה לשובו של הלהט. זה משהו נדיר אצלי, היובש הזה. והנחתי לעצמי, יודעת
הוליווד, מנהטן, ברוקלין, וכל הגשרים שביניהן. דומה שהכל אפשרי, חלום הופך למציאות, ממריא ונוגע בראשי הבניינים, הנה הנה יטפסו בני אנוש ויגעו בשמיים. ניסינו את
ברוקלין מתחרזת אצלי עם פול אוסטר. לא שהוא הסופר מס' 1 ברשימה שלי, אלא שהוא מתגורר שם, וכותב על השכונה הברוקלינאית שלו בלא מעט